צב האליגטור: הפיתיון שבתוך הפה, והנשיכה שנמדדה בניוטון

הצב הגדול במים המתוקים של אמריקה

צב האליגטור - שמו הרשום בעברית הוא צב אליגטור מצוי - הוא הצב הגדול ביותר במים מתוקים בצפון אמריקה, ומהצבים המתוקים הכבדים בעולם. אורך השריון שלו נע בין 35 סנטימטרים ל-80, ומשקלו של פרט בוגר נע בין שמונה קילוגרמים לשמונים. הזכרים גדולים מן הנקבות, ורק פרטים זקנים במיוחד עוברים 45 קילוגרם.¹

הוא חי בקרקעית של נחלים, נהרות וביצות, ויוצא אל היבשה בעיקר כדי להטיל ביצים. השריון שלו מחוספס ונושא שלושה רכסים לאורכו, הראש גדול והלסת כבדה, ובין הצבים של אמריקה קשה להתבלבל בינו לבין מין אחר.

הפיתיון היחיד מסוגו אצל זוחל

בטבע הוא כמעט אינו רודף אחרי מזון. הוא שוכב בקרקעית, פה פתוח, ולפעמים גדלות עליו אצות. הדגים מגיעים אליו לבד.

מה שמביא אותם הוא תוספת דמוית תולעת על רצפת הפה, ורודה-אדומה, שהוא מנופף בה בתוך הפה הפעור. אצל נחשים הפיתיון יושב בזנב. אצל הצב הזה הוא בתוך הפה עצמו, וזו הדוגמה היחידה המוכרת של פיתיון כזה אצל זוחל.²

הפיתיון הזה הוא כלי של הצעירים. פרטים צעירים ניזונים דרכו מדגים; בגיל מבוגר התזונה שלהם מגוונת בהרבה, ואת רוב מזונם הם משיגים במארב.

והוא גם יודע להיעלם. אצות על השריון אינן קישוט: הן מה שהופך אותו לחלק מן הבוץ שסביבו, וצב שממתין בתחתית עם אצות על הגב אינו נראה כמו משהו שכדאי להיזהר ממנו.

הצב שמפזר יער

מה שהוא אוכל בפועל התגלה בבדיקה של תוכן קיבות, בין מרץ לאוקטובר. הדגים היו המזון הנפוץ ביותר - הם נמצאו ברוב הקיבות - אבל היו רק שבעה אחוזים מן הנפח. יותר ממחצית הנפח הייתה אלונים משלושה מינים.¹

אלונים שבלע נבטו מהר יותר מאלה שלא עברו במעיו. הצב הזה מטייל בנחל, אוכל, ומפזר בדרך את העצים שמהם גדל היער שמסביבו - ובנחל הזה הוא מפזר אותם גם במעלה הזרם, לא רק במורד.

כמה ניוטון יש בנשיכה

הפה הזה זכה לפרסום בזכות הכוח שלו: בתקשורת נכתב שהוא נושך בכוח של “אלף PSI” ובאלף וחמש מאות פאונד כוח. אלף וחמש מאות פאונד כוח הם כ-6,700 ניוטון - יותר מפי שלושה מן הנשיכה החזקה ביותר שנמדדה אצלו אי פעם.

ומה נמדד בפועל? מחקר מ-2023 בדק 62 צבים ומצא טווח עצום: 8.2 ניוטון בקצה האחד, 1,872 בקצה האחר. מחקר מ-2022 מדד בפרטים בשבי 5.8 עד 334.1 ניוטון, ובפרטים בטבע 69.4 עד 814.5. הפער הזה אינו פער בין מחקרים - הוא פער בין צבים: פרט צעיר נושך בשבריר מן הכוח של פרט בוגר.³

ולמרות המוניטין: בספרות הזואולוגית נכתב שהוא בדרך כלל אינו נוטה לנשוך. כן תועדו אצבע שננשכה וידית מטאטא שנגרסה, ולא תועד מקרה שבו אדם מת מן הנשיכה.

מהקן ועד מאה ועשרים שנה

בטבע חופרת הנקבה קן לפחות חמישים יארד מן המים, ומטילה בו עשרה עד חמישים ביצים, פעם בשנה או בשנתיים. הביצים בוקעות כעבור מאה עד מאה וארבעים יום, הבגרות המינית מגיעה בערך בגיל 12, ומין הצבונים נקבע לפי הטמפרטורה של הקן.¹

תוחלת החיים המשוערת שלו היא בין 80 ל-120 שנה, ויש המעריכים אותה ביותר. חייו של אדם אחד לא מספיקים כדי לראות צב כזה פעמיים.

שלוש עד ארבע טונות ביום מנהר אחד

בסוף שנות השישים ובשנות השבעים היה הביקוש לבשר הצב הזה עצום, ובתעשיית מרק הצבים הוא היה המרכיב המרכזי. לפי הודעה רשמית של שירות הדגים וחיות הבר של ארה“ב, מנהר פלינט בג’ורג’יה נקצרו באותן שנים שלוש עד ארבע טונות של צבים ביום, וצייד אחד לקח לבדו כ-5,000 צבים מאגן הניקוז הזה.⁴

הביקוש נחלש בשנות השמונים. הקציר לא פסק.

המדינה שאסרה קציר מסחרי אחרונה

לואיזיאנה הייתה המדינה האחרונה שאסרה קציר מסחרי של המין, בנובמבר 2004 - ובאותו רגע היא גם הייתה היחידה שעדיין התירה אותו. החוק נכנס לתוקף ב-20 בנובמבר, ואסר למכור את הצב, את בשרו ואת חלקיו.⁴

גם אחרי זה לא נסגר הכול: תושב לואיזיאנה רשאי לקחת צב אחד ביום לשימוש עצמי, ולתושב מיסיסיפי מותר אחד בשנה. בפברואר 2023 נוסף המין לנספח השני של אמנת סחר המינים - כלומר סחר בינלאומי בו אסור אלא באישור. ובהערכה המעודכנת של האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע, מ-2025, הוא הוכרז בסכנת הכחדה, על פי ירידה של יותר ממחצית בתוך כמאה שנה.⁵

למין הזה יש קרוב משפחה: צב האליגטור של נהר סוואני, שתואר כמין נפרד ב-2014. הוא הוכרז מאוים וקיבל הגנה ב-2024 - כלומר לפני שהמין הגדול הזה קיבל אותה. הצעת שירות הדגים וחיות הבר של ארה“ב להכריז גם על הצב הזה כמין מאוים הוגשה ב-2021 וטרם הושלמה; המועד שנקבע לה הוא פברואר 2027.

הדג שהגיע בשעה הלא נכונה

ב-26 באפריל 2016, שנים לפני שהמין הוכרז בסכנת הכחדה, נכנס צב אחד כזה לתיק פלילי. בנחל טנהה שבמזרח טקסס נכנס דג באפלו למים שקטים ליד הגדה. מעליו, על הקרקעית, שכב צב בתנועה שאינה תנועה: פה פעור לרווחה, גוף דומם, ואצות שהצטברו על השריון. הדג התקרב אל מה שנראה כמו מזון - והפה נסגר.

הדג נבלע, והקרס שהיה תקוע בו נתפס בלסת של הצב. שני אנשים הרימו אותו משני צדי השריון והעלו אותו אל סירת אלומיניום, מול שלושה אנשים שהביטו בו. על החצץ ליד הבית צולמה תמונה: ראשו באוויר, פיו פעור.⁶

ברוטוס, בשמו שליווה את התיק, בקע מביצת אם באותו נחל בעשור שבין 1910 ל-1920. כלומר היה בן כמעט מאה כשהועלה לסירה. שלושת האנשים שהביטו בו נולדו אחריו. גם החוק שמכוחו נתפס נחקק אחריו.

משפחה שחיה מן הביצה דורות

בשנות השישים אילף רולנד דיץ, אביה של ויולה, נוטריה בשם נאגי, והעניק אותה במתנה לילדיו. ויולה דיץ ובניה, טרוויס לז’ה וג’ייסון לקצ’לט, הם משפחה מלואיזיאנה שהתפרנסה מן הביצה דורות. בשנות השמונים עוד פורסמה בעיתון מקומי מודעה שלהם: “צבי אליגטור (לוגרהד) למכירה, מאה פאונד ומטה, דולר לפאונד”. בחצר של ויולה היו בריכות מגודרות, וכל חור שצב יכול היה לצאת דרכו נאטם היטב.⁶

הקונה במגרש החניה

ברוטוס נמכר, ובעקבותיו נפתחה חקירה. צב במשקל 125 פאונד נמכר לסוכן סמוי תמורת 335 דולר, במגרש חניה על כביש 10, בתוך שקיות זיפלוק. בפשיטה על הבית נמצאו 28 צבים בבריכות, שישה נוספים שהוציאו צוללנים של השריף, ושני צבונים באקווריום בכניסה. הראיות המרכזיות בתיק היו דווקא תמונות משפחתיות: באחת מהן, מ-2001, כורעת ויולה על צב חי במשקל 150 פאונד שהונח על גדם עץ. המשפחה צילמה בעצמה את מה שאסור היה לה לעשות.

את ברוטוס ואת קיסר, צב נוסף שמכרה, העבירה ויולה לבעל בר, שבו הוצגו הצבים הגדולים חיים לפני שנשחטו: 1,000 דולר על האחד ו-500 על האחר. ויולה עצמה קיבלה 733 דולר בחודש קצבת נכות, ועוד 39 דולר בתלושי מזון. בחקירה היא אמרה שהיא דואגת לצבים שלה.

אני דואגת לצבים שלי. (ויולה דיץ, בחקירה)

ב-15 בדצמבר 2017 נידונו טרוויס לז’ה ל-21 חודשי מאסר וג’ייסון לקצ’לט ל-16, ובן הזוג ריקי סיימון לשלוש שנות מאסר על תנאי.⁶

הצבים הגיעו לברכות, והתרבו בהן

הצבים שהוחרמו עברו למדגרה לאומית בנאצ’יטוצ’ס שבלואיזיאנה. במקום חיכו להם שתי בריכות עם מים נקיים, מזון של דגים, וגדר תיל חדשה - שהקצוות שלה מכופפים פנימה, כדי שהצבים יישארו בפנים.⁶

ושם קרה הדבר שלא קרה בנחל: הצבים התרבו, ובקעו שתי תטולות. הבריכה, ולא הנחל, היא שהביאה את הדור הבא.

ביוני 2021 רוקנו את הבריכות, בגשם דק שלא פסק. באור ראשון נאספו 24 צבים, כל אחד נבדק בידי וטרינר, הוכנס לשק, קיבל משדר על השריון והורטב. בשבע בבוקר שוחררו השלושה הראשונים בצפון מאגר טולדו בנד. אחד מעובדי השירות הניח צבון במים, נתן לו דחיפה קטנה ואמר שהצבים האלה זכו בלוטו.⁶

אבל ברוטוס לא שוחרר עם האחרים. הסוכן רצה למכור אותו לקונה מסין כפתיון במבצע סמוי, והוא נשאר באחזקה. רק כשהעסקה נפלה, הוא שב למים.

שבועיים אחר כך

שבועיים לאחר השחרור יצאו הביולוגים בקיאק ירוק לאורך הגדה, כדי לאתר את הצבים לפי המשדרים. על פני המים צף משהו גדול שלא התנהג כמו צב חי. הראש היה נפוח, ועל הזרועות ועל חזית השריון היו סימני נשיכה.⁶

זה היה ברוטוס, כבד מכדי לגרור אותו אחרי הקיאק. אחד החוקרים ירד למים וגרר אותו אל הגדה בידיים. הקביעה: זכר טריטוריאלי הרג אותו, מאות מטרים מן המקום שבו בקע מביצת אם כמאה שנה קודם.

האדם לא הצליח להרוג את הצב הזה במאה שנה - לא בקרסים, לא במלכודות, לא בבריכות ולא בבית משפט. צב אחר הרג אותו בארבעה עשר יום.

ומתחת לפני המים נשאר מה שאינו ידוע: כמה צבים כאלה יש. קשה כל כך למצוא את הצב הזה, שההערכה של מצבו בעולם בנויה על מודלים ולא על ספירה בשטח.

מקורות מרכזיים

• Texas Monthly: The Great Cajun Turtle Heist
• IUCN Red List 2025: Macrochelys temminckii
• USDOJ: Two Brothers Sentenced for Illegally Trafficking Alligator Snapping Turtles
• USFWS: Decision on listing the alligator snapping turtle
• Wikipedia (EN): Alligator snapping turtle

מקורות התמונות

• צב בפה פעור: Garry Tucker, USFWS, נחלת הכלל
• תקריב פה פעור עם הפיתיון: USFWS Mountain Prairie, נחלת הכלל
• צב שלם מן הצד: USFWS, נחלת הכלל
• גולגולות, המאה ה-19: המוזיאון הבריטי, נחלת הכלל
• צב אליגטור סוואני: MH Herpetology, CC BY-SA 4.0
• צבונים: USFWS, נחלת הכלל
• צב בכלוב מים: DreamingKoala, CC BY-SA 4.0
• צב צעיר: Stephen Friedt, CC BY-SA 3.0