קומיקס בארבעה פריימים: אקסולוטל חום מנומר שוכן על קרקעית תעלה בין צמחי מים ושלושה זוגות זימים אדומים מבצבצים מאחורי ראשו; ראשו של אקסולוטל שפיו נפער לרווחה ודג כחול קטן נכנס פנימה עם מערבולת מים; תקריב של כתף בלי רגל, וממנה יוצאת רגל חדשה וקטנה שארבע אצבעות מבצבצות בקצה; רשת מורמת מן המים מלאה דגים גדולים, אוחזת ביד של מבוגר, ועל הגדה ילד מחזיק צנצנת זכוכית.
החיים בתעלה, הבליעה, הרגל שחוזרת - והרשת.

בגרה בלי לעבור גלגול, ומתרבה בגוף של ראשן

בתעלה רדודה בדרום מקסיקו סיטי, במים שאינם שקופים, שוכן אקסולוטל באורך כעשרים ושלושה סנטימטרים בין צמחי מים. מאחורי ראשו מבצבצים שלושה זוגות של גבעולי זימים אדומים, וגפיו קצרות עם אצבעות דקות: ארבע בכל רגל קדמית וחמש באחורית, ואין לו עפעפיים. הוא בדיוק הניח אשכול ביצים.

הוא אינו צעיר שטרם הספיק לגדול. הוא בוגר ומתרבה, ובכל זאת גופו הוא גוף של ראשן: זימים חיצוניים, סנפיר זנב וזנב שטוח. אצל דו-חיים אחרים מפעיל את הגלגול הורמון בלוטת התריס, והבלוטה הזאת קיימת אצלו ותקינה. הבעיה היא שהפקודה כמעט אינה יוצאת: ההורמון כמעט אינו מופרש, וניסוי שבו הוזרק ישירות אל חדר המוח גרם לגלגול מלא. כלומר, המנגנון קיים - והוא פועל אחרת.1

אקסולוטל אפור-חום מנומר בכתמים כהים על קרקעית אקווריום, ושלושה זוגות של זימים שעירים משני צדי ראשו, על רקע תכלת של מיכל.
אקסולוטל בצבעי הבר - חום-אפור מנומר בכתמים כהים, ולא ורוד. התמונה צולמה במיכל ולא בתעלה, וזה המצב של כמעט כל אקסולוטל שאפשר לראות. צילום: Karol Glab, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 3.0.

שלושה זוגות זימים, וריאה שעובדת

שלושת זוגות הזימים יוצאים מגבעולים, ועליהם חוטים דקים שמגדילים מאוד את שטח הפנים שלהם במים. אבל הזימים אינם הדרך היחידה שלו לנשום: יש לו גם ריאה, והוא ממלא אותה בשאיבה מן פני המים, וגם העור מעביר חמצן. בשקיעה הוא עולה אל פני המים, ובליעת אוויר אחת מספיקה לו.1

אקסולוטל פונה אל המצלמה; ראשו רחב ופיו נראה כמו חיוך, ומאחורי ראשו מבצבצים הזימים, על רקע מים.
מבט חזיתי: הזימים מאחורי הראש הם מה שמזהים מיד. צילום: Daria Utkina, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

וזה מה שהופך את הגלגול הכפוי לגזר דין מוות. אפשר לאלץ אותו לעבור גלגול על ידי הוספת הורמון למים, והוא הופך לסלמנדרה יבשתית. אצל אלה שעברו את זה נמצאו פגמים בצורת הגוף, תוחלת חיים קצרה יותר, ויכולת חלשה יותר לבנות מחדש אברים שאבדו.

הפה שנפער לרווחה ובולע את המים

הוא צד בלילה, וביום הוא מתחפר בצמחייה ובבוץ. במקום לנשוך הוא שואב: הראש מסתובב אל הטרף, הפה נפער לרווחה, והמים עם מה שבתוכם נכנסים יחד. השיניים שלו קטנות ודמויות חרוט, והן אוחזות בלבד - אין בהן לעיסה, והטרף נבלע שלם. יחד איתו נכנס אל הבטן גם חצץ מן הקרקעית, ושם הוא עוזר לטחון.1

ולכן רגל חסרה היא מחזה שכיח בתעלות: אקסולוטל גדול אוכל גם אקסולוטלים. היכולת לבנות את הרגל מחדש אינה רק סקרנות מחקרית - היא מה שמחזיק אותו שלם.

רגל שלמה בחמישים יום, ובלי סימן

אחרי קטיעה נסגר הפצע ב-12 עד 24 שעות בשכבת עור דקה, בלי קריש דם ובלי גלד. מתחתיה תאים בוגרים - שריר, סחוס ורקמת חיבור - מאבדים את תפקידם וחוזרים להיות גמישים, נעים אל הפצע ומצטברים לכיפה שנקראת בלסטמה. מאותה כיפה נבנית הגפה מחדש לפי תוכנית של עובר: עצם, פרק, שריר, עצב, כלי דם ואצבעות.2

איור סכמטי בשלושה חלקים לאורכו של רצף: כתף עם פצע אטום, כיפה עגולה של רקמה חדשה שיוצאת ממנה, ורגל שלמה עם אצבעות.
המחשה: שלושת שלבי שיקום הרגל - פצע שנסגר ביום הראשון, הבלסטמה, ורגל שלמה.

אצל פרט צעיר הרגל מושלמת בתוך 40 עד 50 יום, ואחריה אין עליה סימן שמראה היכן נחתכה. אצל בוגר זה לוקח 60 עד 120 יום, ובסלמנדרה יבשתית מן הסוג הזה 155 עד 375 יום. המהירות אינה ההפתעה. ההפתעה היא הכתובת: הבלסטמה יודעת אם עליה להשלים חלק מן הכף או לבנות יד שלמה מן הכתף, ובמחקר מ-2025 התברר שהכתובת הזאת נקבעת בידי אנזים שמפרק חומצה רטינואית באזורים שונים של הגדם. כשעיכבו את פעולתו, גדמים של כף יד התחילו לבנות חלקים של מרפק. ובאוקטובר 2025 התברר שקטיעה מפעילה תגובת חירום בכל הגוף, דרך מערכת העצבים הסימפתטית, ושהתגבור הזה נמשך כמה מחזורי תאים ונעלם אחרי ארבעה שבועות.2

איור סכמטי של שתי סלמנדרות במבט מלמעלה: האחת חסרה כף יד קטנה והשנייה חסרה יד שלמה מן הכתף, ומעל כל אחת ציור של מה שצומח בחזרה - כף יד מול יד שלמה.
המחשה: אותו פצע, כתובות שונות - כמה רקמה צריך לבנות תלוי במקום שבו נחתכה הרגל.

אותו גן בדיוק, שותף אחר

אצל אדם שנחתך לו חוט השדרה נוצרת במקום צלקת שחוסמת מעבר של סיבים עצביים, ומכאן שיתוק קבוע. באקסולוטל החוט מתחבר מחדש, ותנועה ותחושה חוזרות.2

וגם הוא לא מצליח הכול. ב-2016 הראו שהוא מחדש אוכלוסיות שלמות של תאי עצב במוח ואת הפעילות החשמלית שלהן, אבל לא את הקישוריות ארוכת הטווח ולא את סדר הרקמה המקורי.

הגן שמפעיל את התגובה הוא אותו גן אצל שנינו. ההבדל הוא החלבון שאליו הוא מתחבר: אצל האקסולוטל הוא נצמד לחלבון אחד, ובאדם לחלבון אחר. כשהחוקרים הכריחו תאים של אקסולוטל לעבוד בשותפות האנושית, החיה הפסיקה לשקם את החוט וייצרה צלקת - אותה צלקת שאנחנו מייצרים.

32 מיליארד זוגות בסיסים, וגן אחד שאינו שם

ב-2018 הורכב הגנום של האקסולוטל, והוא הפתיע בגודלו: 32 מיליארד זוגות בסיסים, יותר מפי עשרה מן הגנום האנושי. רובו אינו הוראות בנייה אלא רצפים חוזרים שהעתיקו את עצמם, והגנים יושבים רחוק זה מזה. לכן לקח שנים להרכיב אותו.3

ובתוך הגנום הזה חסר גן אחד: אחד הבלמים שעוצרים תא מלהתחלק בלי הרף. זה בדיוק הבלם שהופך תא בגוף האדם לגידול סרטני. כשהחדירו לאקסולוטל את הגן האנושי, שיקום חוט השדרה נעצר. היכולת הזאת, אם כן, אינה קסם של חיה אחרת - היא תוצאה של היעדר בלם שאנחנו לא יכולים לוותר עליו.

סרטן שכמעט לא מגיע, וריר שהורג

חיה שמחלקת תאים בלי הפסקה במשך עשורים של מחקרים אמורה לפתח גידולים. בפועל, סרטן הוא מחזה נדיר מאוד באקסולוטל, וההסבר קשור להיעדר הבלם הזה ולמערכת חיסונית שעובדת אחרת.3

וב-2025 אספו חוקרים את הריר שעל עורו ובודדו ממנו פפטידים - שרשרות קצרות של חלבון. אותם פפטידים עצרו צמיחה של חיידק סטפילוקוקוס עמיד למתיצילין בריכוז של שני מיקרוגרם למיליליטר, וגרמו למוות מתוכנת של תאי סרטן שד בתרבית.

ריקוד של חצי דקה, ואשכול שנשאר לבד

עונת הרבייה נמשכת ממרץ עד יוני. לפני ההפריה יש ריקוד: הזכר והנקבה מסתובבים זה סביב זו ומתחככים זה בזו כחצי דקה, ואז מניח הזכר חרוט דק של זרע על הקרקעית, והנקבה אוספת אותו. כעבור שעות היא מטילה 300 עד 1,000 ביצים, אחת-אחת, על צמחים ועל אבנים.1

תקריב של עובר צהוב-חיוור בתוך ביצה עגולה ושקופה, וסביבו ביצים נוספות על מצע ירוק במים.
עובר בתוך הביצה, זמן קצר לפני הבקיעה. צילום: Brandon Antonio Segura, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

אין כאן שום טיפול הורי. הביצים בוקעות כעבור כשבועיים, והראשנים יוצאים לעולם לבד. הצמחים שעליהם הן מונחות אינם קישוט: שם פחות אוכלים אותן - ולכן הדגים שנכנסו לתעלות במאה שעברה אכלו כמעט את כולן.

שלושה ראשנים זעירים ובהירים, שקופים למחצה, על קרקעית מיכל רדוד.
ראשנים שרק בקעו. מאותו רגע אין מי שישמור עליהם. צילום: Cedricguppy - Camille Lopard, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

שלושים וארבעה פרטים בפריז

ב-1863 יצאו מן המים של סוצ’ימילקו 34 אקסולוטלים חיים בדרך לפריז. שישה מהם, חמישה זכרים ונקבה אחת, עברו לידיו של אוגוסט דומריי בגן הצמחים שבעיר.4

איור מדעי מן המאה ה-19 בקווי דיו: סלמנדרה מן הצד עם זימים חיצוניים דמויי נוצות, ארבע גפיים וזנב, וקווי מתאר עדינים.
איור מן המאה ה-19 של האקסולוטל. שאלה אחת נשאלה מאז: אולי זה אינו מין בפני עצמו אלא ראשן של חיה אחרת. איור: ויקימדיה קומנז, נחלת הכלל.

הם התרבו מיד, במצב הראשני, כפי שציפו. אבל ב-1865 דיווח דומריי שחלק מן הצאצאים איבדו את הזימים ואת סנפיר הזנב ויצאו ליבשה. וכך נפתרה, בכלוב, השאלה שנשאלה מאז שהגיעו הדגימות הראשונות לפריז: האקסולוטל אינו מין נפרד, אלא סלמנדרה שהגיעה לבגרות בלי לעבור גלגול. ששת הפרטים המקוריים התרבו אחת-עשרה פעמים והעמידו 9,000 עד 10,000 ראשנים, ומכאן יצאו יותר מאלף פרטים למוזיאונים ולסוחרים באירופה.

מיליון בידי אדם, ומעט מאוד בתעלות

כמעט כל אקסולוטל שנמצא במעבדה או באקווריום בעולם יורד מן המשלוח הזה, ובהמשך עורבבו בהם גם סלמנדרות אחרות מן הסוג. במרכז הגידול הגדול בארצות הברית מחזיקים כ-1,200 פרטים בוגרים, ולפי אותם מחברים, כ-35 אחוזים מן המטען התורשתי באוכלוסייה הזאת משותפים לכל פרט, מפני שכולם יורדים ממעט מייסדים. לפי הערכות מדוברות יש היום כמיליון אקסולוטלים בידי אדם - חיות מחמד, מודל מעבדה, ואמוג’י של מקסיקו סיטי, שמופיע גם על שטר של חמישים פזו שנכנס למחזור בסוף אוקטובר 2021 ונבחר לשטר השנה.6

אקסולוטל ורוד-לבן ובהיר עם זימים אדומים-ורודים, פונה אל המצלמה, על רקע מטושטש.
הצורה שאנשים מזהים - ורודה ולבנה - היא מוטציה שנבררה בשבי. בטבע אקסולוטל הבר הוא חום-אפור מנומר בכתמים כהים. צילום: Reegn.23, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

מול המיליון הזה עומדים בטבע בין 50 ל-1,000 פרטים בוגרים בלבד, לפי הרשימה האדומה של המינים המאוימים, שמגדירה אותו בסכנת הכחדה חמורה.1

מה שהעיר עשתה לבית

סוצ’ימילקו הוא מה שנשאר מן האגם שכיסה פעם את העמק הזה: רשת תעלות ואיים חקלאיים מלאכותיים שנבנו בתוך המים. לאיים האלה קוראים צ’ינמפות, והם סיפקו ירקות ופרחים לעיר שלידם. אחרי הכיבוש הספרדי נוקזו האגמים, המעיינות הוסטו, ומאז 1957 מוזרמים אל התעלות מים מטוהרים. בין 1950 ל-1975 שילשה מקסיקו סיטי את גודלה, וכיום רק חלק קטן מן האיים האלה מעובד.5

תעלה שקטה וכהה ועל פניה צמחי מים צפים, לאורך הגדה עצים גבוהים ומבנים קטנים, ורשת גדולה מתוחה מעל המים.
תעלה בסוצ'ימילקו: עצים, צמחי מים, מבנים - ורשת מתוחה מעל. צילום: Emmanuel Eslava, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

המספרים של הספירה ירדו בחדות: כ-6,000 פרטים לקמ"ר ב-1998, כ-1,000 ב-2004, כ-100 ב-2008, ו-35 ב-2014. המים אינם הסיבה היחידה. לתוכם הוכנסו, ביוזמת הממשלה ובמסגרת תוכניות תזונה, קרפיון מצוי במאה ה-20 וטילפיה נילית בשנות השמונים. שני הדגים האלה אוכלים את הביצים ואת הראשנים, מתחרים איתו על המזון, וחופרים בקרקעית עד שהאיים החקלאיים נשחקים.5

איור סכמטי של ארבע עמודות היורדות בגובה מן השמאל לימין מעל קו מים, כל אחת נמוכה בהרבה מקודמתה.
המחשה: הספירה בתעלות - כ-6,000 פרטים לקמ"ר ב-1998, כ-1,000 ב-2004, כ-100 ב-2008, ו-35 ב-2014.

הרשתות עלו ריקות

בין ספטמבר 2024 לפברואר 2025 ערכה המעבדה לשיקום אקולוגי של האוניברסיטה הלאומית של מקסיקו, בראשות לואיס זמברנו, את המפקד הראשון מזה עשור. הצוות עבד ב-130 נקודות דגימה, השליך רשת 115 פעמים ביותר משישים תעלות, ואסף 53 דגימות מים לבדיקת חומר תורשתי.5

בריכה מכוסה כולה בצמח מים ירוק, ובמים כלוב רשת שחור טבול, בין קני סוף ועשב לאורך הגדה.
כלוב רשת במים בתעלות. בכל זריקה עלו עשרים עד מאה וחמישים דגים - קרפיונים וטילפיות. צילום: KatyaMSL, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

באף אחת מן הרשתות לא היה אקסולוטל. בכל זריקה עלו עשרים עד מאה וחמישים דגים, כמעט כולם קרפיונים וטילפיות, ולצידם מדי פעם דג או סרטן מקומי. ואילו דגימות המים הראו שהוא עוד כאן: החומר התורשתי שלו נמצא דווקא בתעלות שבהן יש צמחייה, בעלי חיים מקומיים ואיכות מים טובה יותר. הראיה היחידה שיש אוכלוסייה היא מה שהוא השאיר במים.

מציאת עקבות של אקסולוטל נותנת לנו תקווה להמשיך לשקם את בית הגידול שלו - משימה שחייבת לכלול את כל החברה. (לואיס זמברנו, ראש המעבדה לשיקום אקולוגי, UNAM)

באפריל 2025 שוחררו בתעלות משוקמות שמונה עשרה אקסולוטלים שנולדו בשבי, תשע נקבות ותשעה זכרים, ולחלקם הוצמדו משדרי איתור. כל השמונה עשרה שרדו את תקופת המעקב ותפסו מזון, ואחריה נטרפו שניים מהם בידי עופות.5

הערות שוליים

  1. התיאור, הגלגול שלא הושלם, הנשימה, הציד והרבייה: הערכים Ambystoma mexicanum ו-Axolotl בוויקיפדיה האנגלית, הערך אקסולוטל מקסיקני בוויקיפדיה העברית, דף המידע של PBS ורשימת IUCN (הערכה מ-2020, בסכנת הכחדה חמורה, 50 עד 1,000 פרטים בוגרים). ↩
  2. ההתחדשות, הבלסטמה והעצב: Boluk ואחרים, Developmental Dynamics 2022; Monaghan ואחרים, Nature Communications 2025 על פירוק חומצה רטינואית; מחקר מ-Cell מאוקטובר 2025 על תגובת החירום ברחבי הגוף; ודיווח של אוניברסיטת שיקגו מ-2019 על אותו גן ושותפות שונה. ↩
  3. הגנום, גבולות ההתחדשות במוח והפפטידים: Nowoshilow ואחרים, Nature 2018; Amamoto ואחרים, eLife 2016; ו-PLOS One 2025 על פפטידים מן הריר ועל עמידות מול סטפילוקוקוס עמיד. ↩
  4. המשלוח לפריז והגלגול בכלוב: Encyclopaedia Britannica, מהדורה 11; BioScience 2015, “A Tale of Two Axolotls”; ומאמר מ-2022 על ההיסטוריה של המחקר מאז 1864. ↩
  5. הקריסה, הדגים שהוכנסו והמפקד: Scientific American על הספירות 1998-2014; דוח המפקד של UNAM מ-2024-2025; La Jornada ו-Christian Science Monitor על הקרפיון והטילפיה; NASA Earth Observatory על היסטוריית הצ’ינמפות; מחקר מ-PLOS One באפריל 2025 על שחרור האקסולוטלים; והציטוט של לואיס זמברנו מפרסום Conservation International על המפקד. ↩
  6. הפרדוקס ומופעי הצבע: Vox, 2022, על ההערכה של כמיליון פרטים בידי אדם; בנקו דה מקסיקו על שטר החמישים פזו שנכנס למחזור ב-28 באוקטובר 2021. ↩

מקורות מרכזיים

מקורות התמונות