כרטיס בכיוון אחד
ב-24 בנובמבר 1971, ערב חג ההודיה, ניגש גבר לדלפק של נורת’ווסט אוריינט בנמל התעופה של פורטלנד, אורגון. הוא שילם במזומן על כרטיס בכיוון אחד לטיסה 305, טיסה קצרה של חצי שעה צפונה, לסיאטל. על הכרטיס רשם את השם “דן קופר”.1
העדים תיארו אותו אחר כך כגבר לבן באמצע שנות הארבעים, שיער כהה ועיניים חומות, חליפת עסקים כהה, חולצה לבנה, עניבה שחורה דקה ומעיל גשם שחור. הוא נשא תיק ג’יימס בונד שחור ושקית נייר חומה, התיישב במושב 18E בשורה האחרונה של הבואינג 727, והזמין בורבון עם סבן-אפ.1
בסך הכול היו על המטוס 36 נוסעים ושישה אנשי צוות. הוא המריא בזמן, ב-14:50.
“מיס, כדאי שתסתכלי על הפתק”
זמן קצר אחרי ההמראה הושיט קופר פתק לדיילת פלורנס שפנר, שישבה על מושב הצוות ממש מאחוריו. היא הניחה שזה עוד איש עסקים בודד שמשאיר לה מספר טלפון, ותחבה את הפתק לתיק בלי לפתוח אותו. קופר רכן אליה ולחש: “מיס, כדאי שתסתכלי על הפתק. יש לי פצצה.”1
על הפתק, באותיות דפוס מסודרות בטוש, היה כתוב: “מיס, יש לי פצצה בתיק ואני רוצה שתשבי לידי.” היא ישבה, וביקשה בשקט לראות. קופר פתח את התיק לרגע, והיא ראתה סוללה גדולה מחוברת בחוטים לשתי שורות של גלילים אדומים. היא הניחה שזה דינמיט.1
הדרישות שלו היו קצרות וברורות: 200 אלף דולר במזומן, ארבעה מצנחים, ומשאיות דלק שיחכו למטוס בסיאטל. הוא ביקש שני מצנחים ראשיים ושני מצנחי רזרבה. זה נראה כמו פרט טכני, אבל זה היה מהלך מחושב: אם הוא מבקש שני סטים, אולי הוא מתכוון לקחת איתו בן ערובה. ומי שחושב כך לא יעז לתת לו מצנח מקולקל.1
החוטף הכי מנומס באוויר
שפנר עברה לתא הטייס, ואת מקומה ליד קופר תפסה הדיילת טינה מאקלו, שהפכה לאיש הקשר בינו לבין הצוות. לנוסעים הודיעו שהנחיתה בסיאטל תתעכב בגלל “תקלה טכנית קטנה”. המטוס חג כשעתיים מעל מפרץ פיוג’ט, עד שה-FBI והמשטרה אספו את הכסף ואת המצנחים.1
מאקלו סיפרה אחר כך שקופר נראה מכיר את האזור. כשהביט מהחלון הוא אמר “נראה כמו טקומה שם למטה”, וכשסיפרה לו שהמצנחים מגיעים מבסיס מקורד, הוא ידע שזה במרחק 20 דקות נסיעה משדה התעופה. “הוא לא היה עצבני”, אמרה. “הוא נראה די נחמד, והוא לא היה אכזרי או גס.”1
היא שאלה אותו למה בחר דווקא בנורת’ווסט. הוא צחק. “זה לא שיש לי משהו נגד חברת התעופה שלכם”, אמר. “פשוט יש לי משהו.” מהיכן הוא, הוא סירב לספר.1
“זה לא שיש לי משהו נגד חברת התעופה שלכם. פשוט יש לי משהו.”
עשרת אלפים שטרות של עשרים
ב-17:46 נחתה טיסה 305 בסיאטל, וחנתה על מסלול חשוך למחצה, רחוק מהטרמינל. מאקלו ירדה במדרגות הקדמיות וחזרה עם הכסף: 10,000 שטרות של עשרים דולר, בדיוק כמו שביקש, בשק בד ששקל כשמונה וחצי קילו. ה-FBI הספיק לצלם את כל המספרים הסידוריים.1
קופר שחרר את הנוסעים. בזמן שירדו, הוא בדק את הכסף. מאקלו, כדי לשבור את המתח, שאלה בצחוק אם תוכל לקבל קצת. הוא הושיט לה מיד חבילת שטרות. היא החזירה אותה והסבירה שאסור לה לקבל טיפים לפי נוהל החברה. לדבריה, הוא כבר ניסה לתת טיפ לשלוש הדיילות מוקדם יותר בטיסה, וכולן סירבו.1
כשמאקלו הביאה לו את המצנח האחרון, היא צירפה הוראות הפעלה מודפסות. קופר אמר שהוא לא צריך אותן.1
שתי הדיילות האחרות ירדו מהמטוס. קופר התלונן שהכסף הגיע בשק בד ולא בתרמיל כמו שביקש, ואלתר: עם אולר חתך את החופה מאחד ממצנחי הרזרבה, ודחס לתוך השק הריק חלק מהשטרות.1
מדרגות אל החושך
אז מסר קופר לטייסים את תוכנית הטיסה: דרומה-מזרחה, לכיוון מקסיקו סיטי. גובה של 3,000 מטר לכל היותר. המהירות הנמוכה ביותר שאפשר בלי שהמטוס יאבד עילוי. גלגלי נחיתה בחוץ, מדפים ב-15 מעלות, תא לא מאוטם. בתצורה כזו לא היה למטוס מספיק טווח, ולכן סוכם על עצירת תדלוק ברינו שבנבדה.1
גם הפרטים האלה אמרו משהו. ל-727 יש בזנב מדרגות שנפתחות כלפי מטה, וקופר ידע בדיוק איך להשתמש בהן.
ב-19:40 המריא המטוס שוב, ועליו רק קופר, מאקלו ושלושת אנשי צוות תא הטייס. שני מטוסי קרב ומטוס אימון עקבו אחריו בזיגזגים, כדי לא לעקוף את ה-727 האיטי. קופר ביקש ממאקלו להוריד את המדרגות האחוריות. היא אמרה שהיא מפחדת שתישאב החוצה. הוא אמר שיוריד אותן בעצמו, ושלח אותה לתא הטייס.1
לפני שהלכה, היא התחננה: “בבקשה, בבקשה, קח את הפצצה איתך.” הוא ענה שינטרל אותה או ייקח אותה. כשהסתובבה לסגור את הווילון, ראתה אותו עומד במעבר וקושר משהו למותניו. זה נראה כמו שק הכסף. היא הייתה האדם האחרון שראה אותו.1
בסביבות 20:00 נדלקה בתא הטייס נורה: המדרגות האחוריות פתוחות. הטייסים שאלו באינטרקום אם הוא צריך עזרה. הוא ענה שלא. ב-20:13 הזנב קפץ פתאום כלפי מעלה, והטייסים נאלצו לייצב את המטוס.1
זה, ככל הנראה, הרגע שבו קפץ.
ב-23:02 נחת המטוס ברינו, עם המדרגות עדיין פתוחות. שוטרים וסוכני FBI הקיפו אותו ולא התקרבו, מחשש שהחוטף והפצצה עדיין בפנים. הקברניט חיפש בתא הנוסעים. קופר לא היה שם.1
טעות של כתב
על המטוס נשארו 66 טביעות אצבע, שני מצנחים ועניבה שחורה עם סיכת עניבה. בפורטלנד מצאה המשטרה תושב מקומי שקראו לו באמת די.בי. קופר. הוא נחקר ושוחרר מהר. אבל כתב בשם ג’יימס לונג, שמיהר לסגור כתבה, רשם את השם “דן קופר” בטעות כ“די.בי. קופר”. סוכנות הידיעות UPI העתיקה ממנו, כולם העתיקו מ-UPI, והשם נדבק.1
וכך זכה האיש המפורסם ביותר שאיש לא יודע מי הוא לשם שהוא עצמו מעולם לא השתמש בו.
חיפוש ביער
איפה בדיוק הוא נחת? אף אחד לא ידע. טייסי הקרב לא ראו אותו קופץ, והמכ“ם לא קלט מצנח. גבר בבגדים כהים שקופץ בלילה בלי ירח, מעל עננים ויער, כמעט בלתי אפשרי לראות. בניסוי שחזור, דחפו סוכני FBI מזחלת של 90 קילו מהמדרגות של אותו מטוס, וקיבלו בדיוק את הקפיצה בזנב שתיארו הטייסים.1
האזור המשוער היה ביערות העבותים של דרום-מערב מדינת וושינגטון, למרגלות הר סנט הלנס. ה-FBI אפילו גייס מטוס ריגול מסוג SR-71 שיצלם את מסלול הטיסה, אבל הראות הייתה גרועה. באביב 1972, אחרי שהשלג נמס, סרקו סוכנים וכ-200 חיילים את היערות 18 ימים במרץ ועוד 18 ימים באפריל. צוללת חיפשה בקרקעית של אגם מלאכותי סמוך. לא נמצא דבר שקשור לחטיפה.1
ה-FBI פרסם את המספרים הסידוריים של השטרות לבנקים, לבתי קזינו ולמשטרות בכל העולם. חברת התעופה הציעה פרס. אף שטר לא צץ.1
ילד על שפת הנהר
עברו כמעט תשע שנים. ב-10 בפברואר 1980 נופש בריאן אינגרם, ילד בן שמונה, עם משפחתו על גדת נהר קולומביה, כ-14 קילומטר במורד הזרם מוונקובר שבוושינגטון. הוא גרף את החול כדי להכין מקום למדורה, ונתקל בשלוש חבילות של שטרות. הם היו מפוררים מהשנים במים ובחול, אבל עדיין קשורים בגומיות. בסך הכול כ-5,800 דולר. המספרים הסידוריים התאימו.1
זו הראיה הפיזית היחידה מהחטיפה שנמצאה אי פעם מחוץ למטוס, והיא רק העמיקה את התעלומה. איך הגיע הכסף לגדת הנהר? הוא נסחף לשם? מישהו קבר אותו? ולמה רק החלק הזה? את שאר 194 אלף הדולרים איש לא מצא מאז.1
שש שנים אחר כך חולקו השטרות בין אינגרם לבין חברת הביטוח. ב-2008 הוא מכר 15 מהם במכירה פומבית, בכ-37 אלף דולר.1
מה סיפרה העניבה
העניבה שהשאיר במושב 18E נמכרה רק ברשת JCPenney, ויצאה מהמדפים ב-1968. ב-2001 הופק ממנה פרופיל DNA חלקי, אבל ה-FBI עצמו הודה שאין הוכחה שהוא בכלל שייך לקופר.1
שנים אחר כך בחנה אותה קבוצת חוקרים עצמאיים במיקרוסקופ אלקטרונים, ומצאה עליה חלקיקים זעירים של טיטניום טהור, לצד מתכות נדירות אחרות. בשנות השבעים השתמשו בטיטניום טהור כמעט רק במפעלי תעופה ובתעשייה כימית מיוחדת. אולי קופר עבד בבואינג, או במפעל דומה. אולי.1
ב-1978 מצא צייד צבאים ביער שלט הוראות של בואינג 727, זה שמסביר איך להוריד את המדרגות האחוריות. הוא היה בתוך מסלול הטיסה המשוער. גם הוא לא הוביל לשום מקום.1
חשודים, בלי סוף
במשך השנים בדק ה-FBI מאות חשודים. החשוד הפופולרי ביותר עד היום הוא ריצ’רד פלויד מקוי, שחטף מטוס בדיוק באותה שיטה, עם מצנח וכופר, פחות מחמישה חודשים אחרי קופר. הוא נתפס, אבל נפסל: הוא לא התאים לתיאורים כמעט הזהים שנתנו שתי הדיילות, וגם מסיבות אחרות.2
ב-FBI נטו לתיאוריה אחרת, פחות רומנטית: אולי קופר פשוט לא שרד. המצנח שלו לא היה ניתן לתמרון, הבגדים והנעליים שלו לא התאימו לנחיתה קשה, והוא קפץ לתוך יער בלילה. זה מסוכן גם לצנחן ותיק, והראיות, לפי ה-FBI, מרמזות שקופר לא היה כזה.2
אולי הוא הצליח. אולי הוא מת בדקה הראשונה. בשני המקרים, הוא לקח איתו את הסוד.
תיק סגור, לא פתור
קופר שינה את התעופה. החטיפה שלו, ושורת חקיינים בשנה שאחריה, הביאו לגלאי מתכות בשדות תעופה ולבדיקה חובה של כבודה.1
ב-8 ביולי 2016, אחרי 45 שנה, הודיע ה-FBI שהוא מפסיק את החקירה הפעילה ומפנה את המשאבים למשימות דחופות יותר. תיק החקירה, 66 כרכים, נשמר במטה ה-FBI בוושינגטון. הלשכה הודיעה שתמשיך לקבל רק ראיות פיזיות, כאלה שקשורות למצנחים או לכסף.3
זו עדיין חטיפת המטוס היחידה בתולדות התעופה המסחרית שלא פוענחה.1 ואיפשהו, אולי בקרקעית של נהר, אולי ביער בוושינגטון, אולי בעליית גג של מישהו, מחכים עוד 194 אלף דולר בשטרות של עשרים.
הערות שוליים
מקורות מרכזיים
- D.B. Cooper Hijacking, FBI.
- Update on Investigation of 1971 Hijacking by D.B. Cooper, FBI Seattle, 2016.
- D. B. Cooper, Wikipedia.