קומיקס בארבעה פריימים: תמנון קטן ולבן עם שני סנפירים דמויי אוזניים מרחף מעל הקרקעית מול מתקן תלת-רגלי; הוא מתקרב אל פיתיון דג שתלוי מן המתקן ואינו נוגע בו; הוא אוחז ביצה אחת בין זרועותיו, ולצדו גבעול אלמוג ורדרד; ובפריים האחרון חדר בקרה עמום ובו כיסא ומסך, ועל המסך תמנונית אחרת עוטפת אשכול ביצים על סלע.
המצלמה, הפיתיון שלא נגעו בו, הביצה הבודדת - והתמנונית האחרת.

הסנפירים שהם לא אוזניים

במים שחורים, מעל משקע רך, נעה חיה שגופה חצי-שקוף. זרועותיה פרושות לרוחב, ובין הזרועות מתוח קרום דק; ומצדי הגוף, מעל העיניים, זוג סנפירים קטן עולה ויורד בקצב איטי. מן הצד זה נראה כמו אוזניים גדולות ומכאן השם, תמנון דמבו - על שם הפיל המעופף של וולט דיסני.1

תמנון קטן ולבן-ורדרד צף במים שחורים, זרועותיו מקופלות זו בזו, ומעל עיניו זוג סנפירים קטנים ומעוגלים.
תמנון דמבו במים פתוחים, עם זוג הסנפירים שמעל העיניים. צילום: NOAA Okeanos Explorer, נחלת הכלל.

הסנפירים האלה אינם אוזניים, ואינם אברי חישה כלל: הם המנוע. תמנון דמבו הוא סוג של תמנון מטרייה, וכמה מינים מוכרים בו לפי רוב המקורות. אורכו הממוצע 20 עד 30 סנטימטרים, גופו ג’לטיני, ובין זרועותיו מתוח הקרום שנתן למשפחה את שמה. על זרועותיו, ליד כל כוסית, יושב זוג זיפים קצרים.1

תקריב של תמנון קטן ובהיר במים כהים, שזרועותיו מקופלות זו בזו וסנפיר מעוגל בולט מצד גופו ליד העין.
מבט קרוב: הגוף הג'לטיני, הזרועות, והסנפיר שמעל העין. צילום: NOAA Okeanos Explorer, נחלת הכלל.

ושם הסוג תואר מדעית ב-1932 - תשע שנים לפני שהסרט יצא. הכינוי הודבק לו אחר כך, ובעברית הוא נקרא גם תמנון מטרייה.

התמנון שוויתר על הסילון

תמנון שאנחנו מכירים נע בים בזריקת מים מן המשפך: גלימה שמתכווצת, וסילון שדוחף אותו לאחור. אצל הסוג הזה החוקרים סבורים שהנעת סילון אינה סבירה, והתנועה כולה נעשית בסנפירים ובהצרת הקרום שבין הזרועות. ב-2019 נצפה פרט מנתר לאורך הקרקעית בקפיצות קצרות של סנטימטרים: בכל נגיעה במשקע נפרשו הזרועות והקרום סביבו, ומיד לאחר מכן ניתר שוב.1

בעל חיים חיוור וארוך-זרועות במים כהים, גופו נראה שקוף למחצה, וסנפיר קטן מעל עינו.
תמנון דמבו ממין אחר, במים חשוכים. זרועותיו הפרושות הן כלי התנועה שלו. צילום: NOAA Okeanos Explorer, נחלת הכלל.

ובתוך הגוף הזה יש משהו שאין לתמנון רגיל: שלד פנימי קטן, בצורת U או V, וסחוס דמוי כרית בבסיס כל סנפיר, שאליו מתחברים השרירים שדוחפים אותו. כלומר, הוא לא ויתר על התנועה - הוא בנה אותה מחדש.

איור סכמטי במבט מלמעלה של תמנון קטן ששמונה זרועותיו פרושות, ובין הזרועות מתוח קרום דק; לאורך הזרועות מסומנים זיפים קצרים ועיגולים קטנים, ובמרכז הפה.
המחשה: הזרועות והקרום שמחבר ביניהן, עם הזיפים שלאורך הזרועות והפה שבמרכז.

אין שק דיו

לשני כלי המילוט המוכרים של התמנונים אין כאן מקום. אין לו שק דיו, וכך בכל תת-הסדרה שאליה הוא שייך, ולפי אחד המקורות חסרים לו גם התאים שמאפשרים לתמנונים לשנות צבע. מקור אחר כותב שהקבוצה כן משנה גוון, ובסתירה הזאת לא הכרענו: כל עוד אין מחקר שמכריע, הכתבה הזאת לא קובעת אם הוא משנה צבע.1

ואיך הוא מתחמק ממי שאוכל אותו, אם אין לו ענן דיו ולא תחפושת? לא ידוע. הרשומה היחידה שנמצאה לו כטרף היא בבטן של כריש.

הפה שאינו לועס

אצל הסוג הזה הלשונית - האיבר שרוב התמנונים משפשפים בו מזון - מנוונת. מכאן שאין כאן לעיסה בכלל, והטרף נבלע שלם. את הרכב המזון אנחנו יודעים לא מן הצפייה אלא מן הקיבות: תולעים רב-זיפיות, שטרגליים, סרטנים קטנים ופרטים של איזופודה, כולם נמצאו בבטנם של פרטים שנאספו ברשתות מחקר. הדרך שבה הוא לוכד אותם - יריעת הזרועות שמקיפה את הטרף והזיפים שמקרבים אותו אל הפה - תועדה אצל סוג אחר באותה קבוצה, ולא בתמנון הדמבו עצמו.1

שעתיים ועשרים וחמש דקות של המתנה

באפריל 2019 הונחו בשקע ג’אווה שבאוקיינוס ההודי שלוש מצלמות קרקעית: מסגרת מתכת שעליה מצלמה ומקרל כפיתיון, שלושים סנטימטרים מעל המשקע. בשבע הנחות, בין 5,760 ל-7,176 מטר, נראו שני תמנוני דמבו. הראשון הגיע שעתיים ועשרים וחמש דקות אחרי שהמצלמה נחה על הקרקעית, באורך כולל של 43 סנטימטרים, במים של 1.34 מעלות. הוא נשאר עשרים ושלוש דקות, הסתובב, חטט במשקע - ולא נגע בפיתיון. והשני, בעומק 6,957 מטר, נצפה שבע דקות בלבד אחרי הנחת המצלמה, במים של 1.51 מעלות, וגם הוא התעלם מן הדג.2

כלומר, הסיבה שהמצלמה קלטה אותם אינה שהפיתיון משך אותם. הם היו שם, בדרך.

איור סכמטי של חתך אנכי של הים הכהה והולך מלמעלה למטה, ולאורכו ארבעה תמנונים קטנים ועל ראשם סנפירים, כל אחד בעומק אחר, ולצדו סימון קטן.
המחשה: שלושת העומקים שבהם נצפה הסוג - 5,145 מטר, שבו צולם התצלום הישן, 5,760 מטר, ו-6,957 מטר בשיא.

התמונה שהחזיקה ארבעים ושמונה שנה

עד 2019 הרשומה החד-משמעית העמוקה ביותר של תמנונאי הייתה תצלום אחד. זה היה ב-1971, על מישור התהום כ-520 קילומטרים מברבדוס, בעומק 5,145 מטר - תצלום של תמנון סנפירים בודד, ואין לו המשך. במקביל נרשמו גם רשתות: תמנונאי שנגרר מרשת בעומק 8,100 מטר ב-1949, ופרט שתועד “כנראה” בעומק 7,280 מטר בשקע קיימן ב-1975 - תיעוד שמעולם לא פורסם. ומכיוון שתמנון הדמבו שוחה גם גבוה מעל הקרקעית, ייתכן שהוא נתפס בדרך למטה ולא בעומק הזה.2

השניים מן המצלמות בשקע ג’אווה הזיזו את הגבול המוכר של כל מחלקת הראש-רגליים ב-1,812 מטר, והעלו את חלקה של קרקעית הים שנחשבת זמינה לתמנונאים מ-75 אחוזים ל-99.

הביצה שמתקשה במים

אצל רוב התמנונים הנקבה מטילה אשכול ביצים אחד ושומרת עליו עד מותה. כאן הדברים שונים בכל שלב. הנקבה נושאת בגופה ביצים בשלבי הבשלה שונים במשך רוב חייה, ומטילה אחת או שתיים בכל פעם, בלי עונה ובלי אשכול. הביצה גדולה ולה מעטפת קשה שאין לתמנונים אחרים, והיא מתקשה במגע עם המים הקפואים. אצל הסוג הזה היא מודבקת לגבעול של אלמוג רך במעמקים - והנקבה אינה נשארת לשמור עליה.1

הצעיר שבוקע ממנה אינו פגית: הוא בעל חיים שלם, עם זרועות וסנפירים, שיוצא מן הביצה וממשיך הלאה.

הזרע שנישא בזרועות

גם ברבייה יש כאן חריגה מאופן הפעולה של רוב התמנונאים. לזכר של תת-הסדרה הזאת אין את הזרוע המיוחדת שהזכרים משתמשים בה להעברת הזרע, והוא מעביר אותו ישירות אל חלל הגלימה של הנקבה, בחבילות שהוא נושא בכוסיות מוגדלות. הנקבה אוגרת אותו ומשתמשת בו כשתרצה.1

ומכאן הדבר המוזר: הזיווג של אף מין בקבוצה הזאת מעולם לא נצפה. אנחנו מתארים את הרבייה של חיה שלמה מתוך האנטומיה של פרטים מתים, ומדגם זכר אחד במוזיאון לימד אותנו שבבסיס כל זרוע שלו יושבות שבעים ואחת כוסיות.

שבעה עשר מינים, וכמה מהם מפרט אחד

בסוג הזה יש שבעה עשר מינים מוכרים, ובכמה מהם העולם המדעי מחזיק פרט אחד בלבד. חלקם תוארו בשנים האחרונות מפרט יחיד - אחד ב-2021, אחר ב-2022, שלישי ב-2025 - והמין שמייצג את הסוג כולו, זה שנתן לו את שמו, ידוע מן ההולוטיפ, כלומר מן הפרט הראשון שתואר, שנמצא במצב ירוד במיוחד. הערכת מצב השימור שלו מנסחת את זה כך: “הצורה האמיתית של הסוג אינה ידועה”.1

תמנון קטן וורדרד צף במים כחולים בהירים, גופו סגלגל, עינו כהה וסנפיר מעוגל בולט מצד גופו.
פרט חי במים פתוחים. כמה מן המינים בסוג הזה תוארו מפרט בודד, ורובם לא נראו ככה מעולם. צילום: NOAA Ocean Exploration, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 2.0.

ומתוך זה נולדה שיטה. ב-2021 נאסף פרט באורך שלושים סנטימטרים בעומק שמעל 4,000 מטר בצפון האוקיינוס השקט, והחוקרים החליטו לתאר אותו בלי לחתוך אותו: סריקה לא-הרסנית, משום שהפרט נדיר כל כך.4 שם המין הזה נקרא על שם הקיסר יוליאנוס.

לוח צבעוני מן התיאור המדעי של 1904, ועליו שני פרטים מצוירים של תמנון עם סנפירים מעל העיניים.
לוח מן התיאור המדעי הישן של מין בסוג - שני פרטים, שאחד מהם תואר בידי המחבר כנכה למחצה. איור: William Evans Hoyle, נחלת הכלל.
איור ישן של תמנון, גופו עגול וזרועותיו פרושות לצדדים, על רקע בהיר.
איור של המין שנתן לסוג את שמו - המין היחיד שהוערך, ומצב השימור שלו הוא חסר נתונים. איור: M. Fenaut, נחלת הכלל.

חמישים ושלושה חודשים של תמנונית אחרת

ובנקודה הזאת צריך לתקן סיפור. תמנון הדמבו אינו דוגר על הביצים שלו - הוא מפקיד אותן וממשיך. אבל יש תמנונית אחת שכל העולם מכיר בתור האמא שהמתינה שנים, והיא תמנונית אחרת לגמרי, ממין אחר ובמקום אחר.3

באפריל 2007 חזר רובוט אל נקודה אחת בקניון מונטריי, בעומק 1,397 מטר, שמונה עשרה פעמים במשך ארבע שנים וחצי. בכל ביקור ישבה שם אותה נקבה, שזוהתה לפי צלקות בגופה, עוטפת אשכול של כמאה חמישים וחמישה עד מאה שישים וחמישה ביצים. היא לא אכלה כלום: כשסרטן התקרב היא הדפה אותו, וגם חתיכת בשר שהוצעה לה נשארה על הקרקעית. גופה הלבין, עורה התרפה והעיניים התעכרו, ובחודש שלאחר מכן היא נעלמה - ונותרו רק קליפות הביצים.3

תמנון ורוד-כתום יושב על סלע מול אלמוג ורוד על קרקעית סלעית, וזרועותיו מונחות מתחתיו.
התמנונית מקניון מונטריי, שישבה על אשכול הביצים שלה חמישים ושלושה חודשים. צילום: NOAA ו-MBARI, נחלת הכלל.

חמישים ושלושה חודשים. זה שיא הדגירה הארוך ביותר שתועד אצל בעל חיים כלשהו, והוא שייך לתמנון אחר - לא לזה שנושא את הסנפירים.

תמנון ורוד על קרקעית סלעית וסביבו גידולים ורודים, וגופו נראה נפוח ומבריק.
אותה תמנונית, בביקור אחר של הרובוט. בכל פעם שאותו מכשיר חזר אל הנקודה, היא הייתה שם. צילום: NOAA ו-MBARI, נחלת הכלל.
איור סכמטי בשני חלקים: וביניהם פס מדורג: באחד תמנון יושב על סלע ועוטף אשכול ביצים; בשני תמנון קטן מניח ביצה אחת על גבעול אלמוג ומתרחק.
המחשה: שני מסלולים שונים - אשכול אחד ושמירה ארוכה, מול ביצה אחת והמשך דרך.

ומי בכלל מצלם אותם

את שני הפרטים שקבעו את השיא לא מצאה משלחת שחקרה תמנונאים. המצלמות בשקע ג’אווה הונחו במסגרת סקר של דגים, וגם התצפיות האחרונות מגיעות מכלים של עבודה: מצלמות שמשמשות לבדיקת שרשראות, צנרת ואסדות קידוח בים. כך נרשם תמנון דמבו ב-2022 מול חופי נורווגיה בעומק 1,250 מטר, ב-2023 הוא נראה בעומק 2,108 מטר מול גיאנה, וב-2025 במפרץ גינאה בעומק 960 מטר. התמנון העמוק בעולם כמעט אינו נחקר כשלעצמו: הוא נלכד בעדשותיהם של אחרים.2

מסגרת צילום מתוך מכשיר תת-ימי: תמנון חיוור במים כהים, וזרועותיו פרושות.
צילום ממכשיר תת-ימי, ששורת הנתונים שלו נחתכה בקצה הפריים. צילום: Renaud Marbet, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

אותו תמנון שאיש לא ספר

במאגר הנתונים שמרכז את מצב עולם הטבע יש לסוג הזה שורה אחת, והיא מגיעה ממין אחד בלבד: המין שנתן לו את שמו. בהערכה היחידה שנעשתה לו, ב-2014, הוא מוגדר חסר נתונים, ובמסמך עצמו כתוב שהוא זקוק לעדכון; שאר המינים בסוג לא הוערכו כלל. האיום היחיד שנרשם בה הוא הילכדות-אגב ברשתות דיג. אין אומדן אוכלוסייה, אין מספר, ואיש אינו יודע כמה מהם חיים בקרקעית של אותם 99 אחוזים מן הים.5

ומה שחדש הוא היעד. מישורי התהום שבהם הוא שוכן הם בדיוק המקום שמחפשים בו את המחצבים של המחר - הקונקרציות שעל קרקעית הים. עדיין אין כרייה בקנה מידה מסחרי, אבל כל מחקר על תמנונאים במעמקים מנומק בימינו בשימור ובניהול, ולא רק בסקרנות. החיה שהכי פחות ידועה לנו היא החיה שנמצאת בדיוק במקום שאליו יורד הציוד הבא.

הערות שוליים

  1. התיאור, הסנפירים, התנועה, המזון, הביצים והרבייה: הערכים Grimpoteuthis ו-Cirrate octopus בוויקיפדיה האנגלית, הערך תמנון-דמבו בוויקיפדיה העברית, וגיליון המין באתר האקווריום של האוקיינוס השקט. ↩
  2. השיא, שני הפרטים והתצפיות: Jamieson ו-Vecchione, Marine Biology 167, 2020, “First in situ observation of Cephalopoda at hadal depths”, והדיווח ב-BBC News ממאי 2020. ↩
  3. הדגירה הארוכה: Robison ואחרים, PLOS ONE 2014, על Graneledone boreopacifica מקניון מונטריי, והתיאור ב-Smithsonian Ocean. ↩
  4. שבעים ואחת הכוסיות והתיאור בלי לחתוך: הודעה של אוניברסיטת בון מ-2021 על תיאור המין Grimpoteuthis imperator. ↩
  5. מצב השימור: הערכת IUCN למין Grimpoteuthis umbellata מ-2014 (חסר נתונים), והרקע לאיום העתידי מן הקואליציה לשימור המעמקים. ↩

מקורות מרכזיים

מקורות התמונות