יש בעלי חיים שגורמים לך לחשוד שהטבע עובד עם דמיון של ילד בן 12 היפראקטיבי. אייל עם ניבי ערפד? בוודאי. שרימפס שמכה כל כך חזק שהמים סביבו רותחים? אמיתי לגמרי. מדוזה שחיה לנצח כי היא פשוט מסרבת להתבגר? הנה 12 חיות כאלה - כולן אמיתיות, כולן מתועדות.

קומיקס בארבעה פריימים: נארוול שוחה תחת קרח ארקטי וחטו מנצנץ בנקודות אור; שרימפס מנטיס צבעוני מכה בצבתו וסדק נפער בסלע; צפרדע זכוכית ירוקה ישנה על עלה ולבה האדום נראה מבעד לבטן; דובון מים ענקי מרחף מעל פני הירח וכדור הארץ נראה בשמים.
הסיפור בארבעה פריימים: החט שמרגיש, האגרוף שמנפץ, הלב שרואים מבחוץ - והדייר של הירח.

נארוול, חד-קרן הים

שלושה נארוולים שוחים בים סוער, לאחד מהם חט ספירלי ארוך בולט מעל המים.
נארוולים באוקיינוס הארקטי. צילום: קריסטין ליידר, נחלת הכלל.
איור: נארוול צולל תחת קרח ארקטי וחטו מנצנץ בנקודות אור.
המחשה: החט שמרגיש את הים.

שלושה מטרים של שן שיוצאת מהפרצוף? זה חייב להיות פוטושופ.

זה לא. החט הוא ניב אחד שצמח החוצה דרך השפה העליונה, והוא הפוך מכל שן שאתה מכיר: מבחוץ קשיח, מבפנים שכבה גמישה מלאה נקבוביות, ובתוכה כעשרה מיליון קצות עצבים. חוקר מהרווארד הזרים מים מלוחים על חט חי באורך שלושה מטרים - והלב של הלוויתן הגיב. השן מרגישה את הים.

אקסולוטל, הילד הנצחי

דיוקן תקריב של אקסולוטל, פנים מחייכות וזימים חיצוניים מנוצים משני צדי הראש.
דיוקן אקסולוטל. צילום: LoKiLeCh, רישיון CC BY-SA 3.0.
איור: אקסולוטל ורוד מחייך, רגל אחת מנצנצת כשהיא צומחת מחדש.
המחשה: מגדל רגל מחדש.

הוא מחייך אליי, ויש לו זימים כמו נוצות.

האקסולוטל דילג על ההתבגרות: נשאר ראשן כל החיים, ובכל זאת מתרבה כמבוגר. איבד רגל? הוא מגדל אותה מחדש. חתיכה מהלב, מחוט השדרה, אפילו מהמוח - הכל חוזר, בלי צלקת. בטבע נשארו פחות מאלף פרטים בתעלה אחת במקסיקו. במעבדות יש מיליון.

המדוזה בת האלמוות

מדוזה זעירה ושקופה מהסוג טוריטופסיס מרחפת במים, פעמון שקוף וזרועות עדינות.
טוריטופסיס באקווריום קאמו, יפן - בת למשפחת המדוזות האלמותיות. צילום: Totti, רישיון CC BY-SA 4.0.
איור: מדוזה זעירה זוהרת חוזרת לשלב הפוליפ הצעיר במערבולת מעגלית.
המחשה: לוחצת אנדו וחוזרת להתחלה.

היא חולה? היא פשוט נהיית צעירה שוב. הלוואי עלינו.

טוריטופסיס דוהרני, 4.5 מילימטר של ג’לי, היא החיה היחידה הידועה שיודעת ללחוץ אנדו: כשמזדקנת, נפצעת או נלחצת - היא חוזרת לשלב הפוליפ הצעיר ומתחילה מחדש. תיאורטית, לנצח. מעשית, רוב הפרטים נטרפים לפני. ובכל זאת: בעל חיים שחוקי ההזדקנות לא חלים עליו.

אייל הערפד

פוחלץ של אייל מים במוזיאון בפרופיל, שני ניבים לבנים ארוכים בולטים כלפי מטה מהלסת העליונה.
אייל מים (פוחלץ במוזיאון) - והניבים בחוץ. צילום: Cliff, רישיון CC BY 2.0.
איור: ראש אייל בפרופיל, שני ניבים לבנים ארוכים בולטים מהלסת העליונה.
המחשה: הניבים בחוץ.

במבט ראשון הייתי בטוח שמישהו הדביק שיני דרקולה על במבי.

אייל המים הסיני ויתר על הקרניים לטובת זוג ניבים ארוכים שיורדים מהלסת העליונה. הזכרים משתמשים בהם בקרבות על טריטוריה. אין לו קרניים בכלל - השם המדעי שלו, אינרמיס, אומר בלטינית “לא חמוש”. האירוניה חוגגת.

שרימפס המנטיס, אלוף האגרוף

שרימפס מנטיס טווס צבעוני על קרקעית חולית, עיניים על גבעולים כחולים וגוף מפוספס בכחול וירוק.
שרימפס מנטיס טווס. צילום: סדריק פנו, רישיון CC BY-SA 4.0.
איור: שרימפס מנטיס צבעוני מכה בצבתו, בועת הלם ושריון סרטן מתנפץ.
המחשה: האגרוף שמרתיח מים.

110 קמ“ש מתוך זרוע באורך סנטימטר. הפיזיקה ביקשה להגיש תלונה.

110 קמ“ש: המכה של שרימפס המנטיס כל כך מהירה שהמים סביבה רותחים ומתפוצצים - והפיצוץ הזה הוא שמנפץ את הקורבן, לא רק המכה עצמה. זכוכיות אקווריום התנפצו ממנה. והעיניים: 16 סוגי קולטני אור, כולל ראייה מקוטבת שאין לאף חיה אחרת. החיה הזאת רואה עולם שאנחנו לא מסוגלים לדמיין.

הטרשייר, הגרמלין האמיתי

טרשייר פיליפיני זעיר עם עיניים ענקיות נאחז בענף, עלים ירוקים מוארים מאחוריו.
טרשייר פיליפיני בבוהול. צילום: צ'ארלס שארפ, רישיון CC BY-SA 4.0.
איור: טרשייר זעיר עם שתי עיניים ענקיות נאחז בענף בליל הג'ונגל.
המחשה: עיניים שלא זזות.

כל עין שוקלת יותר מהמוח שלו. תקרא שוב.

הטרשייר הפיליפיני שוקל כ-100 גרם, והעיניים הענקיות שלו - מהגדולות בטבע ביחס לגוף - לא זזות. אז הוא מסובב את הראש כמעט 180 מעלות לכל כיוון, כמו ינשוף על סטרואידים. פרימט לילי בגודל אגרוף, שנראה בדיוק כמו שהיית ממציא כילד.

תמנון הדמבו, הפיל של התהום

תמנון דמבו חיוור עם סנפירי אוזניים מרחף בחושך מוחלט של הים העמוק.
תמנון דמבו בעומק, באור זרקור. צילום: NOAA, נחלת הכלל.
איור: תמנון דמבו חיוור מנפנף בסנפירי האוזניים מעל התהום החשוכה.
המחשה: הפיל של התהום.

אוזני פיל על תמנון בעומק של 7 קילומטר. מי אישר את זה?

הדמבו חי עמוק יותר מכל תמנון אחר - פרט תועד ב-6,957 מטר. אין לו דיו, הוא לא מחליף צבעים, והוא שוחה בנפנוף שני סנפירי האוזניים, על שם הפיל המעופף של דיסני. הגוף ג’לטיני כי בעומק הזה אין טעם לשרירים יקרים.

דג השמש, הראש השוחה

דג שמש ענקי בצורת דיסק שוחה במים כחולים, בלי זנב אמיתי, גוף מנומר בכתמים בהירים.
דג שמש בצלילה - הדיסק בלי הזנב. צילום: אילסה רייס ויאן-נוד הוטן, רישיון CC BY 2.0.
איור: דג שמש ענקי ועגול ליד צוללן זעיר שמראה את קנה המידה.
המחשה: ראש ששוחה.

זה דג? זה ראש עם סנפירים? איפה הזנב?

אין זנב. דג השמש, עד טון של דג גרמי, נראה כמו ראש ענק שנשכח לחבר לו גוף - הגרמנים קוראים לו “הראש השוחה”. הוא שוכב על הצד ליד פני הים ומשתזף, וצולל לעומק לאכול מדוזות. הדג הגרמי הכבד בעולם - והכי פחות אווירודינמי.

הקולוגו, הדואה שלא עף

קולוגו פרוותי בצבעי קליפת עץ נצמד אנכית לגזע עץ קוצני ביער טרופי.
קולוגו מוסווה כקליפה ביער מלזיה. צילום: Nasique solidaire, נחלת הכלל (CC0).
איור: קולוגו דואה בין עצים, קרום הפרווה פרוש כעפיפון לאור הירח.
המחשה: דואה בלי לעוף.

לא למור, לא מעופף, דואה 150 מטר. השם מטעה, החיה לא.

הקולוגו דואה בין עצים על קרום שנמתח מקצות האצבעות עד קצה הזנב - עד 150 מטר בדאייה אחת, הדואה הטוב ביותר בין היונקים. וההפתעה הגנטית: קרוביו החיים הקרובים ביותר הם הפרימטים. כלומר הוא קרוב אליך יותר מאשר לעטלף. שיניו הקדמיות מפוצלות לעד עשרים חודים, כמסרק לסירוק הפרווה.

הפלטיפוס, המתיחה האמיתית

פלטיפוס שוחה במי נהר ירקרקים, המקור הברווזי והפרווה החומה נראים מעל פני המים.
פלטיפוס שוחה בנהר באוסטרליה. צילום: צ'ארלס שארפ, רישיון CC BY-SA 4.0.
איור: פלטיפוס שוחה בעיניים עצומות, קווי חשמל זוהרים זורמים מהמקור לסרטן.
המחשה: רואה בחשמל.

הוכחה שאלוהים ממציא חיות כשהוא עייף. מטיל ביצים, מניק, ארסי, עם מקור.

ב-1799 בדק מדען אנגלי במספריים אם תפרו מקור של ברווז על בונה. לא תפרו. הפלטיפוס עוצם עיניים, אוזניים ונחיריים מתחת למים - ומוצא סרטנים לפי השדה החשמלי שלהם. לזכרים דורבן ארסי ברגל. אחד מחמישה יונקים מטילי ביצים שנשארו בעולם.

צפרדע הזכוכית, הלב בחוץ

צפרדע זכוכית ירוקה על רקע לבן במבט מלמטה, ביצים ירוקות ואיברים פנימיים נראים דרך הבטן השקופה.
צפרדע זכוכית מלמטה - הבטן חלון. צילום: סיבל דה קסטרו פדרוסו, רישיון CC BY-SA 3.0.
איור: צפרדע זכוכית ירוקה ישנה על עלה, לב אדום זוהר נראה מבעד לבטן.
המחשה: הלב שרואים מבחוץ.

רואים לה את הלב פועם. דרך הבטן. בזמן שהיא ישנה.

הבטן של צפרדע הזכוכית שקופה - לב, כבד, מעיים, הכל גלוי. וכשהיא נרדמת על עלה, היא מחביאה כמעט את כל הדם האדום בכבד, כדי שטורפים לא יראו אותה. מתעוררת - הדם חוזר לזרום. בתמונה למעלה רואים גם ביצים: זאת נקבה.

דובון המים, הדייר של הירח

דובון מים שקוף תחת מיקרוסקופ אור, גוף מפוסק ורגליים קצרות נראות במרכז שדה הראייה.
דובון מים תחת מיקרוסקופ. צילום: DSparrow14, רישיון CC BY-SA 4.0.
איור: דובון מים שמנמן צועד על פני הירח, כדור הארץ זוהר בשמים.
המחשה: הדייר של הירח.

חצי מילימטר של יצור שחי בטחב בגינה - וכנראה גם על הירח.

דובון המים מתייבש לכדור, עוצר את החיים, ומחכה - שנים. במצב הזה שרד ואקום, קרינה ומינוס 272 מעלות. ב-2007 חזר מהחלל חי. ב-2019 התרסקה על הירח גשושית עם אלפי דובונים מיובשים בתוכה. אם מישהו שרד את ההתרסקות - זה הם. הישראלים שלחו חיים לירח בטעות, והחיים האלה כנראה עדיין שם.

שתים-עשרה חיות, שתים-עשרה הפרות של השכל הישר - והטבע, כרגיל, לא מתנצל.

מקורות מרכזיים