קומיקס בארבעה פריימים: צפרדע ירוקה קטנה יושבת על הצד התחתון של עלה, ובטנה הבהירה פונה אל הצופה ומבעד לעור רואים לב אדום קטן ומעיים מפותלים; אותה צפרדע יושבת דוממת על עלה, וגופה חיוור וכמעט שקוף, ובתוך הבטן נראים מעיים גדולים ובהירים; צפרדע יושבת על אשכול ביצים דמוי ג'לי שעל עלה מעל נחל זורם ולוחצת עליו את גופה; קופסת קרטון פתוחה בחדר עמום, ובתוכה בין חומרי אריזה צפרדע ירוקה אחת מביטה למעלה.
הבטן, היום שבו הדם עובר לכבד, האשכול מעל המים - והקופסה.

הבטן שאפשר לראות דרכה את הלב

לילה בגשם, ליד נחל קטן בהרים. על הצד התחתון של עלה, סנטימטרים ספורים מעל פני המים, יושבת צפרדע באורך שלושה סנטימטרים. מן הצד רואים צפרדע ירוקה ומוארכת, עם עיניים גדולות שפונות קדימה. ואילו מלמטה, מבעד לעור הבטן, רואים את הלב פועם ואת המעיים זזים.1

צפרדע ירוקה קטנה עם קצות אצבעות צהובים יושבת על עלה ירוק כהה, ובהירות של בטנה נראית מן הצד, על רקע כהה מטושטש.
צפרדע זכוכית על עלה. הגב ירוק ואטום; מה שרואים דרכו הוא הבטן. צילום: Brian Gratwicke, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

משפחה שלמה של צפרדעים עובדת כך - הצנטרולניים, או בשמם המקובל צפרדעי זכוכית. יש בהן כ-160 מינים, והן חיות ביבשת אמריקה בלבד: מדרום מקסיקו ופנמה, דרך שרשרת הרי האנדים, ועד אגני האמזונס. רובן קטנות מאוד, בין 20 ל-30 מילימטרים, והגדולה במשפחה מגיעה ל-77 מילימטרים.1

וחשוב לדייק: הצפרדע הזאת אינה שקופה. הגב ירוק ואטום לחלוטין, ומה שמעביר אור הוא העור הדק של הבטן, ולא באופן מלא - רואים דרכו צורות, לא פרטים חדים. במחקר שהתפרסם ב-2020 נכתב במפורש שהיא שקופה-למחצה, וזה לא רק עניין של מילים: דווקא השוליים המטושטשים הם כל סוד ההסוואה שלה, ואליהם נגיע בהמשך.4

1872: הראשונה שנמצאה הייתה גם הגדולה

המין הראשון של המשפחה הזאת תואר ב-1872, במדרון המזרחי של האנדים בצפון-מזרח אקוודור: פרט אחד באורך 77 מילימטרים, שגם היום הוא הגדול ביותר שהוכר במשפחה. אז קראו לו בשם מדעי אחד, והוא נחשב לעוד מין של אילנית.2

צפרדע ירוקה עם כתמים צהובים על רקע לבן, וצידה התחתון בהיר ומבריק.
עוד מין של צפרדע זכוכית: הירוק של הגב, והצד התחתון הבהיר. צילום: Brian Gratwicke, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

רק ב-1951 הציע הרפטולוג אדוארד הריסון טיילור להפריד את הצפרדעים האלה למשפחה משלהן, ומאז המניין לא נסגר: מינים חדשים מתווספים כל שנה, ושניים מהם הוגדרו ב-2022 ליד אתרי כרייה בהרי האנדים. אפילו במין שעליו נכתב המחקר המרכזי יש כנראה יותר ממין אחד, כלומר ייתכן ששם אחד מכסה כמה בעלי חיים שונים.

העצמות הירוקות

אם מחזיקים צפרדע מן המשפחה הזאת מול נורה, האור נכנס מבעד לעור הבטן ומאיר את עצם השוק. העצם ירוקה. אצל רוב הצפרדעים במשפחה העצמות ירוקות בחיים, והצבע הזה אינו מגיע מן הצמחים: הוא בא מפיגמנט בשם ביליוורדין, נוזל ירוק שנוצר מן הדם.3

צפרדע ירוקה בהירה יושבת על ענף דק, בטנה הבהירה שקופה למחצה, על רקע כהה.
הצד התחתון: העור הדק שמעביר אור, ומבעדו רואים צורות. צילום: Borja Fierro, ויקימדיה קומנז, CC BY 4.0.

אותו חומר בדיוק אצל האדם הוא פסולת: כשכדוריות דם מתפרקות נוצר ביליוורדין, והוא מפונה מן הגוף. כשהוא אינו מפונה, הוא מצטבר, והעור והעיניים מצהיבים - מה שאנחנו קוראים צהבת. הצפרדע הזאת אוגרת את הפיגמנט הזה ומשתמשת בו כצבע הסוואה, ומחזיקה אותו בדם קשור לחלבון שמעביר אותו.3

העלה שמלמעלה, והצל שמסגיר

צפרדע ירוקה-כחלחלה עם בטן בהירה יושבת על עלה ירוק, ורקע ירוק מטושטש מאחוריה.
צפרדע זכוכית בטבע, בשעות היום, על עלה. את שעות המנוחה שלה היא מעבירה מתחת לעלים. צילום: JurriaanH, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 3.0.

בשעות היום היא ישנה על הצד התחתון של עלה, והשמש שמעל העלה הופכת אותו לבהיר כמעט כמו נייר. שם היא מייצרת צל, והצל הזה מסגיר אותה - כתם כהה שבולט על רקע בהיר, ולכן טורף שמסתכל מלמטה רואה בדיוק היכן שהיא יושבת.4

מה שמתקן את הצל אינו צבע. מחקר שנעשה בשדה באקוודור, מול טורפים אמיתיים - בעיקר עופות - הראה שאין כאן החלפת פיגמנט: הבהירות של הצפרדע משתנה בהתאם לרקע, והרגליים, שהן שקופות יותר, יוצרות מעבר מדורג בין העלה לבין הגוף במקום קצה חד. החוקר הראשי קרא לזה פיזור שוליים. הוא בדק את זה עם 180 דגמי ג’לטין בכל טיפול, ב-19 חלקות, לאורך 72 שעות, וגם בהשוואה ממוחשבת.4

איור סכמטי בשני חלקים: בשני החלקים עלה גדול מלמעלה וצפרדע על צדו התחתון; באחד הצל חד ובעל קצה ברור, ובשני השוליים מטושטשים ומתמזגים בעלה.
המחשה: אותו עלה, אותו צל - משמאל קצה חד שמסגיר, ומימין שוליים שמתערבבים עם הרקע.

אשכול שתלוי מעל נחל

באותו לילה, מאוחר יותר, הזכר קורא מן העלה. הנקבה עולה אליו והוא נצמד לגבה - תנוחה שנקראת אמפלקסוס - והיא מטילה שכבה אחת של ביצים על הצד התחתון של אותו עלה, ישר מעל המים. אחר כך השניים נפרדים.1

שתי צפרדעים ירוקות ולמחצה שקופות צמודות זו לזו על קרקע טחובה, וגופן בהיר ומבריק.
זוג בזמן ההזדווגות, על קרקע לחה. הביצים יוטלו על הצד התחתון של עלה, מעל המים. צילום: Brian Gratwicke, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

את הביצים האלה אי אפשר להטיל במים. מעל הנחל הן חשופות פחות לטורפים מאשר בתוך המים עצמם - וזו הסיבה שהן תלויות שם. אבל יש לכך מחיר: כשהראשנים בוקעים, הם נופלים מן העלה אל הנחל, ומשם עליהם למצוא מקום בין גושי עלים בקרקעית, להתחפר שם ולהשלים שם את הגדילה, בגוף דק כתולעת ועם עיניים בצדי הראש.5

האב שמביא להן מים

הנקבה עוזבת את האשכול אחרי לילה, אבל לפני שהיא הולכת היא יושבת על הביצים עד חמש שעות ומעבירה להן מים מן העלה הרטוב. הזכר נשאר לאורך כל ההתפתחות - 3 עד 19 ימים - וחוזר אל האשכול מדי יום, מתיישב עליו ומלחלח אותו.5

עוברים חומים וזעירים בתוך ג'לי שקוף על שפת עלה ירוק, ועל חלקם גרגירים כהים.
עוברים בתוך הג'לי. האב הוא מקור המים שלהם: הם תלויים מתחת לעלה, והגשם אינו נוגע בהם. צילום: Brian Gratwicke, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

זו אינה דאגה סמלית. הג’לי שעוטף את העוברים סופג את המים ומתעבה עד פי ארבעה מגודלו, וזו ההגנה שלהם מפני טורפים. ובשדה, בסקר שהקיף 40 מינים ב-22 אתרים בחמש ארצות, לאורך שש עונות גשמים, נמצא שבכל אחד מן המינים האלה יש דאגה לביצים - ובשמונה מהם היא כלל לא היתה מתועדת קודם.5

את האשכול אוכלים חרגולים, ולצידם זבובים שמטילים את ביציהם בתוך הג’לי, ומהן בוקעות רימות שאוכלות את העוברים. כשהחוקרים הרחיקו ארבעים זכרים מעל האשכולות שלהם, יומיים עד שמונה ימים אחרי ההטלה, העוברים השלימו את התפתחותם ובקעו מוקדם מן הצפוי - כלומר הם מזהים שהאב נעלם ומחליטים בעצמם מתי לצאת.

לוח מדעי בשלושה חלקים עם עוברים צהובים בהירים בתוך ג'לי על עלים ירוקים, על רקע שחור.
לוח מתוך מחקר הטיפול ההורי: עוברים בתוך אשכולות הביצים. צילום: Paul Szekely ואחרים, ויקימדיה קומנז, CC BY 4.0.

כמעט כל הדם עובר לכבד

וכאן מגיע החלק שהתברר רק ב-2022. צפרדע במנוחה אינה רק יושבת בשקט: היא מעבירה כמעט תשעים אחוזים מכדוריות הדם האדומות שלה אל תוך הכבד, ומאחסנת אותן שם. בזמן הזה נפח הכבד שלה גדל בכ-40 אחוזים, והשקיפות שלה עולה ב-34 עד 61 אחוזים לעומת צפרדע פעילה. לשם השוואה, אילניות אחרות מאחסנות בכבד כ-12 אחוזים בלבד.6

צפרדע ירוקה עם קצות אצבעות צהובים על רקע לבן, הגב ירוק ואטום.
צפרדע זכוכית מצולמת על רקע לבן: הגב הירוק, וקצות האצבעות הצהובים בולטים על הרקע הלבן. צילום: Brian Gratwicke, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

מכאן גם המחיר: כשכמעט כל כדוריות הדם מרוכזות באיבר אחד, אספקת החמצן כמעט נפסקת, והחוקרים ניסחו זאת כך שהצפרדע כמעט עוצרת את מערכת הנשימה בשעות היום, גם כשחם. אין כאן תרדמה ואין שיתוק: היא מתעוררת ופעילה מיד כשהאור פוגע בה או כשמשהו מפריע לה.

ולא בנתיחה מדדו את זה. החוקרים השתמשו בדימות פוטו-אקוסטי: קרן אור קצרה שגורמת לכדוריות הדם לפלוט גלי קול, שנקלטים מן הצד. כך מיפו את מיקום התאים בגוף הצפרדע החיה, בלי הרדמה, בלי חומר ניגוד ובלי לפגוע בה. הרדמה היתה פוסלת את המדידה, מפני שהיא מבטלת את השקיפות - ולכן השיטה דרשה דווקא צפרדעים בשעת מנוחה: מצב שאפשר למצוא בטבע, אבל לא ליצור במעבדה.6

איור סכמטי בשני חלקים של צפרדע במבט מן הצד, וגופה משורטט כקו שקוף; באחד נקודות אדומות זעירות ממלאות איבר גדול בבטן, ובשני הן מפוזרות בכל הגוף.
המחשה: אותו גוף, שני מצבים - הדם מרוכז באיבר אחד, והדם חוזר ומתפזר בכל הגוף.

השק שמחזיר אור

אם כל כך הרבה דם כהה מתכנס לאיבר אחד, למה הוא לא נראה כמו כתם שחור בבטן? גם לזה יש תשובה. הכבד של הצפרדע עמוס בתאים שמכילים גבישים קטנים שמחזירים אור, ולכן הם נראים כמו נייר כסף. האיברים הפנימיים ארוזים בשק כזה, והאור שנכנס פוגע בגבישים וחוזר החוצה. הדם הדחוס אינו נראה ככתם כהה, מפני שהוא עטוף בשכבה שמחזירה אור.6

איור סכמטי בשני חלקים: באחד איבר בבטן עטוף בשכבה של גבישים קטנים דמויי מראה וקרני אור חוזרות ממנו החוצה, ובשני אותו איבר בלי השכבה המחזירה אור.
המחשה: האיבר שעטוף בשכבה מחזירת אור, ולצידו אותו איבר בלי השכבה המחזירה אור.

וגם הירוק של הגב בנוי מאותו עיקרון: שכבה של נוזל עם הפיגמנט הירוק יושבת מעל שכבה שמחזירה אור, וכך נוצר הצבע שאנחנו רואים. הצפרדע נושאת מראה בבטנה, ובזכותה היא יכולה לרכז בכבד, בבת אחת, את רוב הדם של גופה.

שש עונות גשמים

מי שגילה את זה הם שני חוקרים צעירים ולא מכון גדול. ג’סי דיליה ולורה בראבו-ולנסיה הלכו בלילות לאורך נחלים בפנמה עם פנסים, ובדקו מה נדבק לעלים שמעל המים. הם עשו את זה שש עונות גשמים, תמיד בלילה, ולאורך נחלים רבים.5

צפרדע ירוקה-צהבהבה עם עיניים גדולות יושבת על עלה רחב, וגופה נראה מוצק ומעט מבריק.
מין מן המשפחה. רוב המינים שלה קטנים מאוד - בין 20 ל-30 מילימטרים. צילום: Charles J. Sharp, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 3.0.

ומה שהם גילו היה הפוך מן הצפוי: בכל ספרי הלימוד, הטיפול בביצים הוא עסק של הנקבה, אם בכלל. אצל הצפרדעים האלה הנקבה נשארת שעות בודדות, והזכר נשאר שבועות. דיליה סיכם את זה במשפט אחד: אמהות עושות את המינימום, אבות מגיעים לקיצוניות.5

אמהות עושות את המינימום, אבות מגיעים לקיצוניות. (ג’סי דיליה, על הטיפול בביצים אצל צפרדעי הזכוכית)

מה שרופא רוצה לדעת

הצפרדע הזאת מזיזה כמעט תשעים אחוזים מכדוריות הדם שלה אל איבר אחד, ואחר כך מחזירה אותן, פעמיים ביום - בלי קריש דם אחד, ובלי דלקת. אצל אדם, כשכמויות כאלה של דם נעצרות במקום אחד, נוצר קריש, וזה מה שהורג אנשים בכל יום בבתי חולים. המנגנון שמונע את זה אצל הצפרדע אינו ידוע.6

החיה שהתחמקה מן העין במשך עשרות מיליוני שנים מחזיקה בגופה תשובה לאחת הבעיות הרפואיות היקרות שיש - ואינה מספרת מהי.

החוקר שגילה קודם את הירוק

קרלוס טבאדה, מן המעבדה שהפרידה בין החלבונים של הצפרדע הזאת, הוא זה שזיהה ב-2020 את החלבון שנושא את הפיגמנט הירוק בדמה. כעבור שנתיים הוא כבר היה אחד משני החוקרים הראשיים של מחקר הכבד, וזה אינו מקרה: בשני המחקרים הוא נזקק לאותה צפרדע דווקא במצב שהיא בוחרת.

משום שכל טיפול בצפרדע מבטל את השקיפות שהוא חוקר, הממצא הגדול ביותר עליה התקבל מן הפרט שלא עשו לו דבר: פרט שישן בכלוב, בדיוק כפי שהוא ישן על עלה.

קוסטה ריקה מגישה בקשה

בנובמבר 2022, בוועידה בינלאומית בפנמה, הציגה נציגת קוסטה ריקה בקשה להגן על כל המשפחה הזאת ביחד - לא על מין אחד. הסיבה פשוטה: פקיד מכס אינו יכול להבדיל בין מין למין, ובמשלוחים שמסומנים “דו-חיים שאינם ברשימות” נמצאו יותר מתשעה מינים של צפרדעי זכוכית. בדיון בוועידה נאמר שבאירופה משלמים על צפרדע כזאת עד 900 אירו.7

שלוש שנים קודם לכן נדחתה הצעה מצומצמת יותר, ברוב שלא הספיק. הפעם הבקשה עברה בהסכמה, וכל המשפחה - כ-160 מינים - נכנסה לנספח השני של אמנת סחר המינים הבינלאומי, כלומר סחר בה אסור אלא באישור. ואין כאן סוף טוב: לפי הצעת קוסטה ריקה, קרוב ל-60 אחוזים מן המינים שנבדקו כבר דורגו בסכנת הכחדה. הצפרדע שהסתירה את עצמה מעופות ומחרגולים, ולמדה להעביר את הדם שלה לכבד בכל בוקר כדי להיעלם, נוסעת היום בקופסה - מפני שאיש כבר לא מזהה אותה.

הערות שוליים

  1. המשפחה, התפוצה, הגודל, היבשת והביצים מעל הנחל: הערכים Glass frog בוויקיפדיה האנגלית ו-צנטרולניים בוויקיפדיה העברית, וגיליון המשפחה ב-AmphibiaWeb. ↩
  2. 1872, אורך 77 המילימטרים של המין הראשון, 1951 ומצב המיון היום: הערך Glass frog בוויקיפדיה האנגלית, ומאמר מ-PeerJ 2022 על שני מינים חדשים מאקוודור. ↩
  3. הביליוורדין, הסרפין והעצמות הירוקות: Taboada ואחרים, PNAS 2020. ↩
  4. ההסוואה ופיזור השוליים: Barnett ואחרים, PNAS 2020 - הניסוי בשדה באקוודור. ↩
  5. הטיפול ההורי והבקיעה המוקדמת: Delia ואחרים, 2013 ו-2014; הסקר על 40 המינים ב-Smithsonian, 2017; Delia ו-Bravo-Valencia על המין שבו דווקא הנקבה מטפלת. ↩
  6. העברת הדם לכבד, הדימות הפוטו-אקוסטי וגבישי הגואנין: Taboada ואחרים, Science 2022, והדיווחים של המוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע ושל Science מ-דצמבר 2022. ↩
  7. הצעת קוסטה ריקה ל-CITES, ההצבעה של 2019, ההצהרה על 900 האירו ומצב השימור: מסמך ההצעה של ועידת CoP19, הודעת IFAW מ-נובמבר 2022, וסיקור הוועידה; ומצבו של המין של המחקר ברשימה האדומה (ללא חשש). ↩

מקורות מרכזיים

מקורות התמונות