אורות הסדלן: העמק שבו האוויר נדלק

חורף 1981. אור מעל העמק

הלילה יורד מוקדם בהסדלן. בחורף הנורווגי ההרים סוגרים על עמק צר, השלג מחזיר את אור הירח, וכמה מאות התושבים יודעים בדיוק היכן אמור להופיע כל פנס של מכונית.

לכן הם שמו לב כשהגיעו אורות שלא הכירו.

כדורים לבנים וצהובים ריחפו מעל העמק. לפעמים עמדו במקום דקות ארוכות. לפעמים נעו לאט, ואז זינקו במהירות. היו גם הבזקים אדומים וצורות מוארכות. בשיא הפעילות, בין 1981 ל-1984, התקבלו עד עשרים דיווחים בשבוע.1

אלה לא היו סיפורים עתיקים על רוחות בהרים. אנשים יצאו למרפסות, הצביעו וצילמו. מורים, חקלאים ומשפחות שלמות ראו את אותה תופעה. במהרה הגיעו גם חוקרים, ועמם מכשירים שאינם נוטים להתרגש.

המכשירים ראו משהו.

עמק קטן עם תעלומה גדולה

הסדלן נמצא במרכז נורווגיה, כ-120 קילומטר מדרום לטרונדהיים. אורכו בערך 15 קילומטרים, והוא מוקף הרים וסלעים עשירים במינרלים.2

דיווחים על אורות באזור מגיעים לפחות מן המאה ה-19, אך הגל של ראשית שנות השמונים היה אחר. הוא היה תכוף, פומבי ומתועד מספיק כדי להפוך את העמק למעבדה.

ב-1983 הקים ארלינג סטרנד עם מתנדבים נוספים את “פרויקט הסדלן”. בחורף הבא הם הציבו מצלמות, מגנטומטרים, מכ“ם, מוני גייגר ומכשירים למדידת אור. במשך כחודש נרשמו 53 תצפיות.3

חלקן היו קלות להסבר: מטוסים, כוכבים, פנסים. אחרות לא. היו אורות שנראו בעין ובמכ“ם בעת ובעונה אחת. אחדים החזירו אות מכ”ם כאילו היו עצם ממשי, אף שלא נמצא להם גוף מוצק.

התעלומה עברה מן המטבח של תושבי העמק אל מחברות המעבדה.

לא כל אור הוא אותו אור

השם “אורות הסדלן” נשמע כאילו מדובר בתופעה אחת. התצפיות מתארות לפחות שלושה טיפוסים.4

הנפוץ ביותר הוא אור לבן או צהוב, לעיתים כדורי ולעיתים מוארך, שיכול להישאר במקום או לנוע. סוג שני הוא הבזק לבן או כחול, קצר ומהיר. הסוג השלישי הוא כמה אורות יחד, לעיתים אדומים וצהובים, השומרים על מרחק ביניהם.

גם משך האירועים משתנה. יש הבזקים של שניות, ויש אורות שנשארים עשרות דקות. מהירויות שנגזרו מתצלומים ומכ“ם נעות כמעט מעמידה ועד אלפי קילומטרים בשעה, אם כי מדידה של אור רחוק ללא מרחק ידוע היא מלאכה מסוכנת.5

ייתכן שהשם מאחד כמה תופעות שונות: פלזמה טבעית, אורות כלי רכב, גרמי שמים ותעתועים אטמוספריים. אם כך, אין פתרון אחד מפני שאין חידה אחת.

הקופסה הכחולה שמביטה לשמים

בשנת 1998 הותקנה בעמק תחנת מדידה אוטומטית שכונתה “הקופסה הכחולה”. מצלמות חוברו למחשב ולחיישנים, והעמק קיבל שומר שלא ישן.6

המערכת השתכללה עם השנים. כיום פועלות מצלמות יום ולילה, תחנת מזג אוויר ותוכנה שמחברת רצפי וידאו כדי לחשוף תנועה חלשה. הפרויקט מנוהל כמדע אזרחי בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת Østfold ומוסדות נוספים.

התחנה חשובה מסיבה פשוטה: בני אדם טועים. אנחנו מעריכים מרחק לא נכון, מבלבלים כוכב עם אור קרוב וזוכרים אירוע דרמטי יותר מכפי שהיה. מצלמה יכולה לטעות בדרכה, אבל לפחות היא שומרת את הטעות לבדיקה.

התיעוד המאופיין ביותר מציג מקורות אור ממשיים. ספקטרום של כמה אירועים הראה פליטה רחבה, לעיתים עם סימנים ליסודות כמו ברזל, סקנדיום וסיליקון.7 זה לא אומר שהאור עשוי מסלע. זה אומר שהאוויר או האבק סביבו אולי מכילים חומרים שעברו עירור.

השערה ראשונה: פלזמה מאובקת

פלזמה היא גז שחלק מאטומיו טעונים חשמלית. ברקים, זוהר הקוטב ושלטי ניאון הם קרובי משפחה שונים מאוד במשפחה הזאת.

אחת ההשערות מציעה שאבק בעמק עובר יינון ונלכד בתוך מבנה של פלזמה. חלקיקי האבק הטעונים יכולים להסתדר במעין גביש מרחף, לשמור על צורה ולהאיר.8

מועמדים למקור האנרגיה כוללים רדון מן הקרקע, תגובות כימיות בין מינרלים וברזל, או שדות חשמליים באטמוספרה. הסדלן עשיר במתכות ובסלעים מסוגים שונים משני צדי העמק, שילוב שהוליד אפילו דימוי של “סוללה טבעית”.

היתרון של השערת הפלזמה הוא שהיא מסבירה אור ללא גוף מוצק, צבעים משתנים ותנועה ברוח. החיסרון הוא שקשה לייצר במעבדה כדור יציב, בהיר וגדול שנשאר באוויר דקות ועושה כל מה שתואר בעמק.

השערה טובה צריכה לא רק להישמע אפשרית. היא צריכה להדליק אור משלה.

השערה שנייה: ההרים מייצרים חשמל

קו מחשבה אחר מתחיל בקוורץ. כאשר סלעים מסוימים נלחצים, הם יוצרים מתח חשמלי. התופעה נקראת פיאזואלקטריות, והיא משמשת במצתים, חיישנים ושעונים.9

הרי הסדלן מכילים סלעים עשירים בקוורץ. לחץ גאולוגי, שינויי טמפרטורה או תנועה זעירה בקרקע עשויים ליצור מטען. אם המטען משתחרר לאוויר, אולי הוא מיינן אבק וגז ויוצר אור.

השערה זו יכולה להתחבר לפלזמה: הסלע מספק את החשמל, האוויר והאבק מספקים את המופע. מחקרים תיאורטיים הציעו מנגנונים כאלה, אך מדידות ישירות שקושרות אירוע אור למתח בסלע עדיין חסרות.

יש גם הצעות אחרות: שרפה של גזים מן הקרקע, תופעות אטמוספריות נדירות, החזרי אור ושילובים ביניהן. אף אחת אינה מסבירה בנוחות את כל התצפיות.

מה כבר הוסבר

עמק מפורסם באורות מסתוריים מושך אליו גם הרבה אורות רגילים. מצלמות הפרויקט תיעדו מטוסים, לוויינים, מטאורים, כוכבי לכת ופנסי מכוניות. בחורף, שכבות אוויר בטמפרטורות שונות יכולות לעקם אור ולהרים לכאורה מקור שנמצא מעבר לאופק.10

חלק מן התמונות המפורסמות ברשת מציגות חשיפה ארוכה, שבה אור נע נמרח לקו ומתעבה. אחרות חסרות זמן, כיוון או נתוני מצלמה. בלי המידע הזה, תמונה יפה היא רק תמונה יפה.

החוקרים בהסדלן אינם טוענים שכל נקודה מוארת היא מסתורין. להפך: רוב העבודה היא סינון. רק לאחר שמסירים את המוכר נשאר גרעין קטן של אירועים שאינם מתיישבים בקלות עם מטוסים, מכוניות או גרמי שמים.

זהו גרעין קטן, אבל הוא עקשן.

מה אנחנו יודעים, ומה לא

אנחנו יודעים שאנשים רבים ראו אורות בעמק לאורך עשרות שנים. אנחנו יודעים שחלק מן האירועים צולמו ונקלטו בחיישנים. אנחנו יודעים שהפעילות הייתה גבוהה במיוחד בראשית שנות השמונים ופחתה מאז, אך לא נעלמה.11

אנחנו יודעים גם שהמילה “בלתי מוסבר” אינה מילה נרדפת ל“חוצני”. שום מדידה מהסדלן אינה דורשת חללית. הפרויקט הרשמי מחפש מנגנון פיזיקלי באטמוספרה ובגאולוגיה, לא מבקרים מכוכב אחר.

מה איננו יודעים? האם כל האירועים החריגים שייכים לאותו מנגנון. מה מקור האנרגיה. כיצד אור נשאר יציב זמן רב. מדוע התופעה מרוכזת בעמק הזה, ומדוע היא מתפרצת בתקופות מסוימות ונחלשת באחרות.

הסדלן הוא תעלומה טובה מפני שהוא אינו מתחבא רק בסיפור. אפשר להציב מולו מצלמה. אפשר למדוד, לחכות ולנסות שוב.

העמק שממשיך להאיר

רוב התעלומות מתרחקות ככל שמתקרבים אליהן. אורות הסדלן עשו דבר משונה יותר: הם הזמינו תחנת מחקר.

במקום שבו עמדו פעם תושבים בחצר והצביעו אל ההר, עומדות כיום מצלמות שפועלות כל הלילה. הנתונים פתוחים, החוקרים ממשיכים, וההסבר עדיין אינו שלם.

אולי יתברר שמדובר בפלזמה מאובקת. אולי ההרים טוענים את האוויר. אולי כמה תופעות שונות התחברו לסיפור אחד מפני שהן מופיעות באותו נוף חשוך.

עד אז, העמק עושה את מה שעשה תמיד. הוא מחשיך. אנשים מביטים למעלה. ומדי פעם, במקום שבו לא אמור להיות דבר, נדלק אור.

הערות שוליים

מקורות מרכזיים

Project Hessdalen; הדו“ח הטכני של 1984; Østfold University College, Atmospheric Physics; Paiva & Taft, A hypothetical dusty plasma mechanism of Hessdalen lights; Paiva & Taft, Hessdalen Lights and Piezoelectricity from Rock Strain; וסקירת 30 שנות המחקר של ארלינג סטרנד ועמיתיו.