קומיקס בארבעה פריימים: לווייתן אפור מנומר עולה לנשום במים כהים בין שני שדות קרח, ומול ראשו שן מסולסלת ארוכה; חתך של השן המסולסלת ובו תעלות דקות שיוצאות מן השכבה החיצונית אל תוך הליבה; רחפן מרחף מעל לווייתן במים כהים, והלווייתן מטה את ראשו אל דג קטן; גבר ואישה בלבוש תקופתי עומדים בחדר ומביטים למעלה אל שן מסולסלת התלויה באוויר באמצע החדר.
השן, החתך, הדג - והשן שתלויה באוויר בחדר.

השן שיוצאת מן השפה

סדק צר בקרח, ובו מים שחורים. לווייתן באורך ארבעה מטרים עולה לנשום, ומן השפה העליונה שלו יוצאת שן באורך שני מטרים ויותר, מסולסלת לכל אורכה כמו בורג. מן הצד רואים שהיא מתחילה מן הראש עצמו, ליד העין, ומצטופפת קדימה כיחידה אחת ארוכה. בחורף כזה אין כמעט מי שיראה אותה.1

נארוולים אפורים עולים על פני המים, ולאחד מהם שן מסולסלת ארוכה ובולטת מן הראש.
נארוולים עולים על פני הים, ולאחד מהם השן. צילום: Kristin Laidre, NOAA, נחלת הכלל.

זו אינה קרן וגם לא עצם. השן היא הניב השמאלי של הזכר, כלומר מן השיניים הכלביות בלסת העליונה, והיא פורצת דרך השפה בגיל שנתיים או שלוש, ממשיכה לגדול כל חייו, ומגיעה לשני מטרים ואף לשלושה. בבסיסה חלל מוך, ולאורך רוב אורכה היא מוצקה. משקלה מגיע עד 7.45 קילוגרמים. לשני המינים יש זוג נבטי שיניים שקועים בלסת; אצל הזכר אחד מהם פורץ החוצה, לעתים רחוקות גם השני, ואצל הנקבה הוא כמעט אינו יוצא.1

שלד תלוי של נארוול באולם מוזיאון, ושתי שיניים ארוכות בולטות מראשו.
שלד נארוול באולם המוזיאון, ושתי שיניים יוצאות מן הגולגולת - הפרט הנדיר שבו בקעה גם השן השנייה. צילום: Emoke Denes, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.
איור סכמטי של שן ארוכה בחתך לאורכה: הקצה החיצוני מצויר כשכבה עבה ומנוקדת, שממנה נכנסות פנימה תעלות דקות, ובבסיס השן רקמה בהירה עם קו דק של עצב.
המחשה: השן מבפנים - השכבה הנקבובית מבחוץ, התעלות שנכנסות פנימה, ומוך השן שבבסיס.

ומדוע היא גדלה ישרה ולא מתעקמת? מפני שהיא בנויה משתי שכבות של סיבי קולגן ממינרל: החיצונית מסתלסלת בכיוון אחד, והפנימית שמתחתיה בכיוון ההפוך. שתי הסלילים מושכים לכיוונים מנוגדים, וכך השן נשארת ישרה ואת הסליל רואים מבחוץ.

איור סכמטי בשלושה חלקים לאורך שורה: ראש לווייתן קטן עם נבט שן שרק מתחיל לבצבץ מן השפה; אותו ראש עם שן קצרה שרק יוצאת מן השפה; וראש גדול עם שן מסולסלת ארוכה ומושלמת.
המחשה: שלושת שלבי השן - נבט השן בלסת, השן שיוצאת מן השפה בגיל שנתיים-שלוש, וגדילה שנמשכת כל החיים.

מלט שן שיש בו חורים

חתך של השן הזאת תחת מיקרוסקופ חושף דבר נדיר בשיני יונקים: היא אינה מצופה באמייל. במקומו יש שכבת מלט שן נקבובית, ובה תעלות פתוחות שקוטרן כ-31 מיקרומטר, שנפתחות אל הים וממשיכות פנימה.2

תצלום מיקרוסקופי בגווני אפור של פתח עגול ובתוכו דפנות שכבות ומחוספסות, כאילו צינור דק נחפר בחומר.
צילום מיקרוסקופי של אחת התעלות בשן, שדרכה חודרים מים פנימה. צילום: Frederick Eichmiller, נחלת הכלל.

בקצה השני של התעלות יושב מוך השן - הרקמה הרכה שבמרכז השן, ובה כלי דם וקצות עצב. אין כאן שיניים במובן הרגיל: אלו נתיבים. מים מן הסביבה נכנסים דרך המלט, זורמים בתעלות ומגיעים אל תוך השן, ושם הם מפעילים תאי חישה ועצבים שמעבירים את המידע אל המוח. בשן הזאת יש מיליוני קצות עצב, ומספרם המדויק אינו ידוע.2

אדם מחזיק שן נארוול אחת בידו, ושתי שיניים ארוכות נשענות על הקיר לצדו.
שן ביד, ושתיים נשענות על הקיר. זה החפץ שהתגלגל בעולם כקרן. צילום: Hannes Grobe, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 2.5.

הניסוי עם הג’קט

כדי להוכיח שכל זה באמת מגיע למוח, ערכו החוקרים ניסוי שכמותו לא נעשה קודם: הם הלבישו על השן של לווייתנים לכודים צינור אטום, שאותו כינו החוקרים “ג’קט”, והזרימו דרכו מים מלוחים במיוחד ומים מתוקים לסירוגין. על החזה הודבקו אלקטרודות, ומכשיר קטן תיעד את קצב הלב.2

נארוול עם שן מסולסלת ארוכה במים, ולידו סירת גומי קטנה ובה אדם.
נארוול עם השן שלו לצד סירת הגומי של החוקרים, ברגע הלכידה לתיוג הלוויין. צילום: Kristin Laidre, NOAA, נחלת הכלל.

קצב הלב הגיב למלח. המסלול שורטט במלואו: מים נכנסים דרך המלט הנקבובי אל התעלות, מגיעים אל מוך השן, ומשם ממשיכים אל ענף של עצב הלסת העליונה ואל המוח. אחד הפרטים בניסוי איבד שליש מן השן, ואיתו איבד את היכולת להבחין בין מים מלוחים למתוקים - עדות נוספת לכך שהשן עצמה היא אבר החישה. הניסוי הראה ששן מגיבה למלח - משתנה רגיל בסביבה, ולא גירוי שמסכן את בעל החיים.

הגוף בנוי לשהות בצלילה

לווייתן שוחה בקו ישר, וכשגבו מבצבץ מעל פני המים אין לו סנפיר גב אלא רכס נמוך לאורך הגוף: זה הנארוול. הרכס הנמוך הזה, במקום סנפיר, מקטין את הסיכוי שהשן או הגב ייתפסו בקרח. גם הצוואר שלו שונה: החוליות אינן מאוחות כבשאר הלווייתנים, ולכן הראש יכול לנוע בטווח גדול. השרירים איטיים, ובהם ריכוז גבוה של מיוגלובין - החלבון שמחזיק חמצן בשריר - ושכבת שומן בעובי 5 עד 10 סנטימטרים היא כשליש ממשקל גופו.1

איור סכמטי של חתך אנכי של הים: תקרת קרח משוננת למעלה, מים שהולכים ונעשים כהים, ושלוש צלליות של לווייתן בעומקים שונים, כל אחת עם קו דק שמראה כמה עמוק ירדה.
המחשה: שלושת העומקים שהמין הזה מגיע אליהם - 800 מטר בצלילות החורף, 1,500 מטר ברבות מהן, ו-2,370 מטר בשיא שנמדד.

וזה מה שהגוף הזה מאפשר: בצלילות החורף שלו הוא מגיע לפחות ל-800 מטר, יותר מחמש-עשרה פעמים ביום; רבות מן הצלילות מגיעות ל-1,500 מטר, וצלילה אחת נמדדה ל-2,370 מטר - בין העמוקות שתועדו אצל יונק ימי. צלילה אחת נמשכת עד עשרים וחמש דקות, ובזמן הזה הלב איטי, הדם מרוכז, והחמצן עובר לשריר.

למה שן צריכה לחוש במלח

החישה במלח נמדדה; ומה שהיא אומרת על חיי הנארוול אינו עובדה אלא השערה. ריכוז המלח במים משתנה עם הקרח שקפא ועם הפשרת גלידי קרח, ולכן זכר שחש בהבדל עשוי לדעת משהו על מצב המים שבו הוא נמצא.2

בדרך כלל הם חיים בקבוצות של שלושה עד שמונה, ובקיץ הם מתקבצים ללהקות גדולות בהרבה.

מה הוא עושה עם המידע הזה? כאן יש שלוש אפשרויות, ואף אחת מהן אינה מוכחת. הראשונה: הצגת כושר - שן גדולה וחישה חדה מסמנות לזכרים אחרים ולנקבות את גודלו ואת מצבו של בעליה. השנייה: חיפוש נקבה בעונת הייחום, שהקרח קובע את מזג המים באזור שלה. השלישית: מציאת אזור שבו שוהה מזון - וההשערה הזאת מקבלת חיזוק מכך ששני המינים במחקר האחרון בעצם אינם אוכלים אותו דבר.

קבוצת נארוולים במים, גבם אפור מנומר, ואצל כמה מהם נראית שן.
חבורה של נארוולים, כפי שהם חיים בים. צילום: Kristin Laidre, NOAA, נחלת הכלל.

השן שמכה בדגים

בקיץ, בפיורד בצפון קנדה, נצפו לווייתנים מתקרבים ללהקת דגים קטנים, מטים את הראש ומכים בהם בשן - ואז בולעים. התיעוד הראשון היה באוגוסט 2016, מן האוויר, וצילום הרחפן הפך לאחת התצפיות המפורסמות בשדה הזה.3

צילום מן האוויר של נארוול אחד במים כהים, וגופו נראה במלואו ולו שן מסולסלת.
מן האוויר: נארוול שלם, וזו הדרך שבה נצפו ההתנהגויות החדשות. צילום: Gazprom Neft, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

במחקר שפורסם ב-2025 נצפו לווייתנים אלה שוב מקרוב, מגובה עשרים מטר, והפעם הוקלטו 17 התנהגויות שונות: מרדיפה של צ’אר ארקטי, מין שאינו נמנה בדרך כלל עם מזונותיהם, ועד להנחתת חבטות בשן כדי להמם אותם. באחת התצפיות נגררו אחרי הלווייתנים עופות ים, שחטפו מהם את הטרף ברגע שהדגים הגיעו אל פני המים, וכך נאכלו פחות דגים ממה שניצודו. ובחלק מן המקרים, אומרים החוקרים, לא היתה כאן שום תכלית תזונתית.3

אלה סרטונים קצרים שמראים כמה נארוולים על פני המים, ליד דג. אם זו התנהגות משחק או מרדף אחרי הדג כדי לאוכלו - איש אינו יודע. (קריסטין ליידרה, על צילומי הרחפן; תרגום)

זו התייחסותה של אחת החוקרות הוותיקות של המין, והיא אינה יחידה: כמעט כל מה שיודעים על השן נלמד בקיץ, בשבועות בודדים, מן הגדה ומן האוויר.

הזנב של הזכר

אצל הנארוול יש הבדל נוסף בין המינים, והוא בצורת הזנב. אצל הנקבה הזנב נסחף לאחור מן החזית, ואצל הזכר שולי הזנב כפופים פנימה. החוקרים מעריכים שזה אינו קישוט: הצורה הזאת מפחיתה את הגרר שגורמת השן הארוכה בזמן שחייה, כלומר לזכר יש בים שני שינויים - אחד בולט ואחד נסתר, ושניהם קשורים לאותה שן.1

הזכרים חיים פחות

יש דרך פשוטה לבדוק אם השן חשובה לחיים: להשוות בין אלה שיש להם לבין אלה שאין. אצל הנארוול נקבות כמעט אינן מגדלות שן, והן משיגות מזון בלעדיה בלי כל בעיה. ואילו תיארוך של החלבונים שבעדשת העין העריך חיי נקבה עד 115 שנה, וזכר עד 84.1

להקה של לווייתנים לבנים קטנים שוחה במים כהים, וגופם חלק ולבן, בלי סנפיר גב.
הלבנתן - המין האח לנארוול, והיחיד לצדו במשפחה. לשניים יש גם צאצא משותף מתועד. צילום: Budd Christman, NOAA, נחלת הכלל.

מכאן ההשערה הסבירה: השן אינה נחוצה כדי לשרוד, והיא ממלאת תפקיד בהצלחה ברבייה. ומכאן גם הערה על המשפחה: הלבנתן הוא המין הקרוב ביותר לנארוול, ושניהם המינים היחידים במשפחה. ב-1990 נמצאה בגרינלנד גולגולת שאינה דומה לאף מין מוכר, וב-2019 אישר ניתוח DNA שמדובר בצאצא של הכלאה בין השניים.1

השן שהייתה יקרה מן הזהב

במשך מאתיים שנה באירופה, השן הזאת לא היתה שן. היא נמכרה כקרן של חד-קרן.1

תחריט ישן בשחור-לבן ובו יצור ימי דמוי דרקון עם קרן ארוכה, במים סוערים.
תחריט מן המאה ה-16 של החד-קרן של הים. היצור צויר לפי השן, לא לפי החיה. איור: Conrad Gesner, נחלת הכלל.
תחריט בשחור-לבן מן המאה ה-17 ובו ארבעה איורי דגים זה מתחת לזה, ובהם דג עם קרן ארוכה ומסולסלת היוצאת מראשו, ולצדם טקסט קטן.
תחריט מן המאה ה-17 מספר תרופות: בין הדגים מופיעים "החד-קרן של הים" והנארוול, זה מתחת לזה. איור: Pierre Pomet, נחלת הכלל.
גביע גבוה ומסולסל שנוצר מן השן, על רקע כהה, בתצוגת מוזיאון.
גביע שנעשה מן השן, מן המאות שבהן נחשבה לתרופה. צילום: Vassil, ויקימדיה קומנז, CC0.

במשך אותה תקופה היא שימשה נגד רעל: היא הונחה בכלי שתייה ובכלים אחרים, מתוך אמונה שהיא מנטרלת אותו. מלכים קנו את השן, והיא נדדה כמתנה בין חצרות, וסופר על שן כזאת שנמכרה במחיר של מאות פעמים משקלה בזהב. ציורים על חד-קרן נוצרו על פי החפץ הזה, ולא לפי שום חיה שנראתה בעין. ב-1700 לערך, ככל שהתברר מהו בדיוק בעל החיים שעליו גדלו קרניים כאלה, התברר שקרנו של החד-קרן מעולם לא היתה קרן. השן היתה שן, והיא באה מלווייתן שחי במים קרים.1

שתי שיניים שלמות ומסולסלות בתצוגה מוזיאלית, כל אחת עם קצה מחודד ובסיס מחופה.
שתי שיניים שלמות בתצוגה מוזיאלית. זה החפץ שנמכר פעם כמרפא לכל מחלה. צילום: Miguel Calvo, ויקימדיה קומנז, CC BY 4.0.

מה לוקחים מן הנארוול

תחריט ישן בשחור-לבן של סצנת ציד לווייתנים בים, ובה סירות קטנות ואנשים חמושים בקלשונים.
ציד לווייתנים בגרינלנד, תחריט מן המאה ה-18. איור: נחלת הכלל.

בצפון, השן מעולם לא הייתה קרן. תושבי הצפון צדים את הנארוול אלפי שנים, והשן היא אחד מן הדברים שנלקחים ממנו יחד עם הבשר, השומן והעור. המאכל החשוב ביותר הוא ה“מאקטאק” - עור עם שכבת שומן, נאכל נא, והוא גם המקור העיקרי לויטמין C בקוטב. מן החוליות מכינים כלים וחפצי אמנות.5

צילום ישן בשחור-לבן של קבוצת גברים על קרח, עומדים בשורה מאחורי נארוול מת שהשן שלו מזדקרת מראשו.
ציידים מאחורי נארוול שנצוד, בצילום מן התקופה. צילום: נחלת הכלל.

נהרגים כיום כ-1,000 נארוולים בשנה, ובהם כ-600 בקנדה וכ-400 בגרינלנד, וכולם במסגרת מכסות. הציד אינו לשוק: את הבשר אוכלים בבית, ואת השן מוכרים. חישוב מן המחקר ב-2013 העריך את ההכנסה מלווייתן אחד ב-6,542 דולר קנדי. ואולם יש כאן מידה של ידע שאין בשום מקום אחר: את מה שיודעים על חייהם בחורף ובקרח למדו החוקרים, במידה רבה, מן הציידים.5

שן ארוכה ומסולסלת, ועל פניה מגולפות דמויות אדם קטנות.
שן שגולפו עליה דמויות. את השיניים מוכרים גם מגולפות. צילום: Thomas Quine, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

החורף הארוך

כל התיאור עד כאן הוא תיאור קיץ. בחורף הלווייתנים האלה יוצאים הרחק מן החוף, אל מים עמוקים מתחת לקרח ים שרק אחוזים בודדים ממנו פתוחים למים; הם נושמים בסדקים צרים או בפתחים שנקראים “leds”, וצוללים לעומקים של קילומטר וחצי. שם, בתקופה שבה השמש אינה עולה כלל, אין כמעט מצלמה ואין כלי שיט שיגיע.1

מים שקטים בין גושי קרח לבנים, ומהם יוצא גב מנומר של לווייתן אפור עם כתמים כהים, ולידו ציפור לבנה על הקרח.
גב מנומר במים קפואים, ושחף לבן על הקרח. אצל הנארוול הכתמים דוהים עם הגיל - פרטים זקנים כמעט לבנים. צילום: Paul Gierszewski, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

המעבר הזה הוא אחת הנדידות המרשימות ביונקים ימיים: מן המפרצים הצפוניים של קנדה וגרינלנד בקיץ, ובסתיו מסע של כ-1,700 קילומטרים דרומה אל מצר דיוויס, שם הם שוהים עד אפריל. והם חוזרים תמיד לאותם מקומות, כי זה מה שלמדו בשנה הראשונה לחייהם. חמישה חודשים, ואז חזרה.

הקרח שמתחמם

בהערכה הרשמית של האיחוד הבינלאומי לשימור הטבע, מ-2017, הנארוול מוגדר ללא חשש: יותר מ-170,000 פרטים נמנו באותה הערכה, ו-123,000 מהם בוגרים, ומתוך שתים-עשרה האוכלוסיות שהוגדרו, אחת במגמת עלייה ורובן יציבות, או שאין לגביהן נתוני מגמה. במקביל, אותה הערכה עצמה מונה את הלחצים שרק מתגברים: ירידה בכמות הקרח, סקרים סייסמיים לחיפוש נפט שמשבשים את הנדידה, זיהום שמצטבר ברקמות, ולפי כמה מחקרים גם חשיפה גוברת לטורפים.4

וכאן נסגר המעגל עם מה שלמדו החוקרים על אתרי המחיה. כל לווייתן חוזר כל שנה לאותם מקומות שבהם למד לצוד, ולכן הוא אינו עובר למקום אחר כשהקרח שם משתנה - הוא שב לאותו מקום וממתין. מה שעזר למין הזה אלף שנה הוא בדיוק מה שמסוכן לו עכשיו.

הערות שוליים

  1. התיאור, השן והמבנה שלה, הצלילה, המזון, אורך החיים, האיומים, הציד וסחר השן: הערך Narwhal בוויקיפדיה האנגלית על פי המקורות המצוטטים בו. ↩
  2. החישה בשן: Nweeia ואחרים, The Anatomical Record 297:599-617, 2014, “Sensory ability in the narwhal tooth organ system”, והסיקור של הסמית’סוניאן ושל אוניברסיטת הרווארד. ↩
  3. השימוש בשן בשדה: O’Corry-Crowe ואחרים, Frontiers in Marine Science 12, 2025, “Use of tusks by narwhals in foraging, exploratory, and play behavior”; וההסתייגות של קריסטין ליידרה מתוך NPR, מרץ 2025. ↩
  4. מצב השימור: הערכת IUCN למין מ-2017 (Lowry, Laidre ו-Reeves), ללא חשש, עם הערכת 170,000 פרטים ו-123,000 בוגרים בשתים-עשרה אוכלוסיות. ↩
  5. הציד והמכסות: נתוני המכסות של Fisheries and Oceans Canada ושל NOAA, וחישוב ההכנסה מן הציד מתוך מאמר מ-2013 על ציד הנארוול במפרץ ההדסון. ↩

מקורות מרכזיים

מקורות התמונות