קומיקס בארבעה פריימים: ברווזן שוחה במים חשוכים בעיניים עצומות ומקורו מופנה אל שרימפס קטן, וביניהם קשתות חשמל חיוורות; ברווזן הולך על היבשה על פרקי אצבעותיו כשהקרומים מקופלים לאחור; נקבת ברווזן מכורבלת סביב שתי ביצים בקן עשב יבש בקצה מחילה; שולחן בלונדון לאור נר ועליו עור מיובש עם מקור שטוח ומספריים לצידו.
שוחה בעיניים עצומות, הולך על פרקי אצבעות, שומר על שתי ביצים - ועור מיובש ומספריים על שולחן בלונדון.

יונק, ועם זאת מטיל ביצים

הברווזן חי במים מתוקים במזרח אוסטרליה ובטסמניה, ויוצא לצוד בלילה. יש לו פרווה סמיכה ואטומה למים, והוא מניק את גוריו - כלומר יונק. והוא מטיל ביצים.

שני הדברים האלה לא הולכים יחד אצל אף יונק אחר מלבד ארבעה קרובי משפחה שלו: הוא אחד מחמישה מיני יונקים מטילי ביצים שקיימים היום, וארבעת האחרים קיפודנים. במשפחה שלו הוא היחיד.1

ברווזן שוחה במים ירקרקים, פרווה חומה רטובה, מקור רחב ושטוח, זנב שטוח נגרר מאחוריו.
ברווזן במים ליד סקוטסדייל, טסמניה. צילום: Charles J. Sharp, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

השם של הקבוצה כולה מתאר בדיוק את מה שהפריע למי שגילה אותה: בעלי פתח אחד. אצל הברווזן יוצאים מאותו פתח הביצים, השתן והצואה, וגם הזרע. אצל יונק אחר יש פתח אחד להפרשות ופתח אחר לרבייה.1

המקור שקולט את מה שאי אפשר לראות

הברווזן צולל אל קרקעית הנחל, ושם הוא סוגר את הכול: עיניים, אוזניים ונחיריים. את מה שהוא מחפש הוא מחפש במקור, והוא לא מריח אותו - הוא קולט אותו.

לאורך המקור, מן הקצה ופנימה, יושבות שורות של 40,000 קולטני חשמל. שריר שמתכווץ מייצר זרם חשמלי קטן מאוד, והקולטנים קולטים אותו. כך הברווזן מאתר שרימפס, זחלים וחרקי מים שמסתתרים בבוץ.1

מבט מלמעלה על ברווזן שוחה במים ירקרקים, ארבע רגליו פרושות לצדדים, ובועות קטנות מבעבעות מן הזנב אל פני המים.
צלילה במים עכורים: בעיניים עצומות, עם הקולטנים שבמקור. צילום: Charles J. Sharp, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

בניסוי העבירו זרם קטן דרך חפץ דמוי שרימפס, והברווזן תקף אותו כאילו היה טרף אמיתי.

הוא מרגיש חשמל כמו נגיעה בעור

החשמל הזה אינו חוש שישי ונפרד. אזור המוח שמעבד את אותות החשמל נמצא בתוך האזור שמעבד מגע, ויש תאי מוח שמקבלים את שני האותות יחד. כלומר: הברווזן מרגיש חשמל כמו שהוא מרגיש נגיעה, וסיבוב הראש מצד לצד בזמן הציד מחדד לו את מפת שדה החשמל שמסביבו.1

ברווזן במים, מבט מלמעלה: המקור מופנה מטה ושמאלה, הזנב המחורץ נמשך אחריו.
על פני המים: המקור מושט קדימה והזנב נגרר אחריו. צילום: Charles J. Sharp, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

לברווזן אין שיניים בבגרות. במקומן יש לו לוחות קרניים שטוחנים את המזון, ובכיסי לחיים הוא אוגר את מה שתפס. ביבשה הוא הולך על פרקי אצבעותיו הקדמיות, כדי לא לקרוע את הקרומים שמשמשים אותו במים.1

וכך יוצא שהוא צד את מזונו בלי לראות, לועס אותו בלוחות קרניים בלי שיניים, והולך על היבשה על פרקי ידיו.

שתי ביצים, ומחילה שנסגרת אחריה

בקצה מחילה שאורכה יכול להגיע ל-30 מטר מטילה הנקבה שתי ביצים קטנות בעלות קליפה עורית, באורך כ-17 מילימטרים. הן התפתחו בגופה כעשרים ושמונה ימים, ואחר כך היא מתכרבלת סביבן כעשרה ימים.1

תצלום ארכיוני בשחור-לבן: ברווזן שוכב במחילת עפר, ראשו מושט מטה אל הקרקע וגופו מתעקל אל תוך החושך.
צילום ארכיוני: ברווזן במחילה. צילום: State Government Photographer, History Trust of South Australia, ויקימדיה קומנז, CC0.

ובדרך חזרה מן המים יש לה בעיה אחת: היא רטובה כולה, והגורים מחכים ליובש. לשם כך היא אוטמת את הצינור בפקקי אדמה לאורך כל הדרך, וביציאה מן המים היא נסחטת דרכם פנימה, טיפה-טיפה.1

חלב בלי פטמות

הגורים בוקעים עיוורים וחסרי שיער, ואין לה פטמות: החלב יוצא מן הנקבוביות שבעור, והם מלקקים אותו מן הפרווה.1

קן עגול של עלים ועשב יבש על רקע לבן, ובתוכו שתי ביצים בהירות ועגולות.
דגם של קן עם ביצים במוזיאון MUSE, טרנטו. צילום: Matteo De Stefano/MUSE, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 3.0.

ארבעה חודשים הם יונקים אותה, ובמהלכם היא יוצאת מן המחילה רק לזמן קצר - לצוד - וחוזרת.

ורק אחרי ארבעה חודשים הם יוצאים משם, ופוגשים לראשונה את הנחל.

הקיבה שהוא ויתר עליה

אין לו קיבה מתפקדת. הגנים שמייצרים חומצה ופפסין נעלמו ממנו, והוושט מתחבר ישר אל המעי, עם כיס קטן שעוזר לספוג את המזון.1

חום הגוף שלו הוא כ-32 מעלות - כחמש מתחת לחום הגוף של יונקים אחרים. הפרווה שלו סמיכה כל כך שהיא לוכדת שכבת אוויר מבודדת, והעצמות שלו כבדות מן הרגיל - פחות אוויר בגוף, פחות ציפה, יותר זמן מתחת למים.1

בלי קיבה, בטמפרטורה של 32 מעלות, במים קרים: הוא חי כך מיליוני שנים, ואוכל בעיקר סרטנים קטנים וזחלים.

עשרה כרומוזומי מין

ב-2004 התברר שלזכר הברווזן יש עשרה כרומוזומי מין ולא שניים: חמישה זוגות, והם מסודרים כך - X1Y1X2Y2X3Y3X4Y4X5Y5. אחד מכרומוזומי ה-X דומה דווקא לכרומוזום של עופות, והגן שקובע את מין העובר אינו זה שקובע אותו אצל היונקים.2

תרשים מדעי של כרומוזומי ברווזן זכר, מסודרים בזוגות על רקע לבן; למטה, בשורה נפרדת, מסומנים חמשת זוגות כרומוזומי המין X1Y1 עד X5Y5.
הכרומוזומים של ברווזן זכר, מסודרים בזוגות. מתוך המחקר שתיאר לראשונה את עשרת כרומוזומי המין. Willem Rens ואחרים, ויקימדיה קומנז, CC BY 2.0.

ארבע שנים אחר כך פורסם הגנום שלו, והוא נראה כמו שני ספרים שנכרכו יחד: גנים של זוחלים וגנים של יונקים שעושים את אותה עבודה בדיוק. הברווזן אינו פרימיטיבי - הוא פשוט שמר את החלקים שמהם נבנו כל היונקים האחרים.2

הארס שנבנה מחלבוני מערכת החיסון

לזכר יש דרבן על כל אחד מן הקרסולים האחוריים, וממנו הוא מחדיר ארס. הנקבות נולדות עם נדן דרבן מנוון ומאבדות אותו בבגרותן.3

ב-1991 ניסה קית’ פיין, מעוטר צלב ויקטוריה - העיטור הגבוה ביותר של אוסטרליה - להציל ברווזן שנתקע, והדרבן ננעץ לו ביד. הוא תיאר כאב גדול מזה של רסיסים, וחודש אחר כך היד עדיין כאבה. דוח רפואי מ-1992 מתאר מקרה דומה: מורפיום בעירוי לא עזר, ורק חסימת עצב בפרק כף היד עצרה את הכאב.3

והארס הזה מוזר מכפי שהוא נשמע: החלבונים שמרכיבים אותו שייכים למשפחה שמשמשת את הגוף להילחם בחיידקים. הברווזן מזריק גרסה משונה של החומרים שהוא עצמו נלחם בהם.

1799: העור שנחתך בחיפוש אחרי תפרים

ואם כל זה נשמע מופרך, אפשר לחזור ל-1799, ללונדון, ולרגע שבו נחתה שם קופסה.

מניו סאות’ ויילס הגיעו אל המוזיאון הבריטי עור מיובש וסקיצה, וג’ורג’ שו, אוצר מחלקת הטבע, החזיק עור שיש בו הכול: מקור רך וגמיש, פרווה סמיכה ושחומה, זנב שטוח ורחב, ורגל עם קרומי שחייה בין האצבעות. כל חלק היה שייך לחיה אחרת - הוא רק לא הכיר אותם יחד.4

איור מדעי עתיק של ברווזן בפרופיל, פרווה חומה, זנב שטוח ומקור כהה, ומתחתיו שורת פרסום באנגלית.
האיור הראשון של הברווזן, מתוך התיאור המדעי שפרסם ג'ורג' שו ב-1799. איור: Frederick Polydore Nodder, ויקימדיה קומנז, CC0.

שו חתך בעור עצמו ובדק אם יש בו תפרים, וכתב את שחשד בו: “הדבר מעלה מאליו את החשד שמדובר בהכנה מטעה”. באירופה של סוף המאה ה-18 נמכרו בלי בושה חיות שהורכבו מחלקים של כמה בעלי חיים, ורוברט נוקס חשד בכיוון אחר: העור הגיע בדרך הסחר של האוקיינוס ההודי, ואולי הרכיבו אותו מלחים.4

תפרים לא היו. שו פרסם תיאור מדעי ונתן לחיה שם - “רגל שטוחה” - ושנה אחר כך הוחלף השם באחר, שתיאר את מה שבלט בה מיד: “בעל מקור של עוף”. זה השם שלה עד היום.

הדבר מעלה מאליו את החשד שמדובר בהכנה מטעה. (ג’ורג’ שו, 1799)

1884: המברק של ארבע מילים

השאלה שהעור הזה העלה לא הייתה אם החיה אמיתית - את זה איש לא ערער באמת. השאלה הייתה איך היא נולדת: מטילה ביצים, או ממליטה גורים. חלפו 85 שנה מאז ששו חתך בעור ההוא בלונדון.

השנים עברו, והצדדים התבצרו. באירופה שלטה הדעה שהיא משריצה גורים חיים, ואנשים שחיו לצד החיה באוסטרליה - כולל האבוריג’ינים, שידעו את התשובה מזמן - לא נחשבו לעדות. ב-1884 הגיע לקווינסלנד בחור צעיר בשם ויליאם היי קאלדוול, עם מלגה, רובה וצוות אספנים אבוריג’ינים, ויצא לחפש את הביצה.5

ב-24 באוגוסט הוא ירה בנקבה שהטילה כבר ביצה אחת, והשנייה עוד ישבה בפתח הרחם. את הבשורה הוא שלח במברק, ומילים במברק עולות כסף - ולכן הן היו ארבע בלבד באנגלית: “Monotremes oviparous, ovum meroblastic”. כלומר: יונקים מטילי ביצים, והביצה מתפתחת כפי שמתפתחת ביצה של זוחל או של עוף - רק כתם קטן על פני החלמון מתחלק ליצור.5

איור מדעי בגוון ספיה: שני תרשימים זה לצד זה - האחד של ביצת ברווזן שלמה עם קליפה ותאים מתחלקים על החלמון, והשני של ביצת קיפודן באותו שלב.
הביצה של הברווזן ושל הקיפודן, ובשוליה התאים שמתחלקים - מה שהמברק של 1884 הודיע. איור: Olin E. Nelsen, Comparative Embryology of the Vertebrates, 1953, נחלת הכלל.

אבל משהו במברק הזה לא מסתדר: הברווזן לא מוזכר בו. הביצה הראשונה של קאלדוול הייתה של קיפודן, שבוע קודם לכן.

הפרווה שזוהרת בירוק-תכלת

2020, המוזיאון להיסטוריה של הטבע בשיקגו. החוקרים שמו לב שפרוותו של סנאי מעופף זוהרת תחת אור על-סגול, ופתחו לשם השוואה את המגירה שלידה - את מגירת הברווזן. שלושה פרטים ישנים, ובהם נקבה שנאספה ב-1889, האירו בירוק-תכלת: הפרווה בולעת אור על-סגול ופולטת אותו חזרה כאור נראה.6

ייתכן שההארה הזאת מסתירה אותו מפני טורפים שרואים באור על-סגול, וייתכן שהיא משמשת לתקשורת בין ברווזנים בחשכה. שני ההסברים אפשריים, ושניהם טרם הוכחו.

עור מיובש אחר, במגירה אחרת ובמוזיאון אחר, סיפר 221 שנה אחרי כן על הברווזן משהו חדש.

מה שנשאר לו

מצב השימור של הברווזן מוגדר “קרוב לסיכון”, והוא כמעט נעלם מאגן מורי-דרלינג. בדוח מנובמבר 2020 הומלץ להכריז עליו כמין מאוים לפי החוק האוסטרלי, מפני שהוא נפגע מזיהום, מדגים שנקלעים לרשתות, ומבתי גידול שהולכים ונעלמים.6

ברווזן במים רדודים וכהים, מקורו ומחצית גופו מעל פני המים, ברקע אבנים וצמחייה.
ברווזן בנחל הובארט שבתוך העיר. צילום: PeteWalsh13, ויקימדיה קומנז, CC BY-SA 4.0.

בנחל הובארט, בתוך העיר עצמה, מישהו צילם אחד כזה בשנה שעברה: הוא שחה במים רדודים בין אבנים, וצד בעיניים עצומות.

הערות שוליים

  1. תיאור הברווזן, חוש החשמל, הרבייה, חום הגוף, היעדר הקיבה והמידות: הערך Platypus בוויקיפדיה האנגלית, על פי המקורות המצוטטים בו. ↩
  2. עשרת כרומוזומי המין, גן קביעת המין והגנום: הערך Platypus (פסקת ה-Genome) בוויקיפדיה האנגלית, על פי מחקרי האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה מ-2004, הגנום מ-2008 והגרסה המעודכנת מ-2021. ↩
  3. הדרבן והארס: הערך Platypus venom בוויקיפדיה האנגלית, כולל דוח המקרה של Fenner ואחרים מ-1992 ותיאור הפציעה של קית’ פיין ב-1991. ↩
  4. העור, החיפוש אחרי תפרים והציטוט של ג’ורג’ שו מ-1799: Shaw, Naturalist’s Miscellany, כרך 10 (לוחות 385-386), והערך Platypus בוויקיפדיה האנגלית. הציטוט מצוטט מילולית גם במקורות מוסדיים שמפנים לאותו עמוד. ↩
  5. 1884, היומן של קאלדוול ונוסח המברק: אשבי, Platypus Matters (2022), מצטט את קאלדוול עצמו; והערך William Hay Caldwell בוויקיפדיה האנגלית. ↩
  6. ההארה בירוק-תכלת: Anich ואחרים, Mammalia 85(2), 2020. מצב השימור והדוח מנובמבר 2020: רשימת IUCN והדוח לפי חוק ה-EPBC האוסטרלי, כפי שמסוכמים בערך Platypus בוויקיפדיה. ↩

מקורות מרכזיים

מקורות התמונות