מתכת שמישהו מכה בפטיש
27 באוקטובר 1962. בעומק עשרות מטרים בים סרגסו, לא הרחק מקובה, תלויה בחושך צוללת סובייטית בשם B-59.
כבר ימים שהיא לא מצליחה ליצור קשר עם מוסקבה. המצברים כמעט ריקים, ורק תאורת החירום דולקת. בתאים שורר חום של 45 עד 50 מעלות, ובחדר המנועים מגיעה הטמפרטורה ל-60. ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר עולה לרמה מסוכנת, ואנשי המשמרת מתחילים להתעלף בזה אחר זה.1
מעליהם שטות כתריסר ספינות מלחמה אמריקניות ונושאת מטוסים. מדי פעם הן מטילות למים מטעני עומק. ודים אורלוב, קצין המודיעין שהיה על הסיפון, תיאר את זה כך: “הרגשנו כאילו אנחנו יושבים בתוך חבית מתכת שמישהו מכה עליה בלי הפסקה בפטיש.”2
לאנשים שבפנים לא הייתה שום דרך לדעת אם למעלה כבר פרצה מלחמה עולמית שלישית.
ובתוך הצוללת, בחדר הטורפדות הקדמי, מונח טורפדו אחד שהאמריקנים לא ידעו על קיומו. יש לו ראש נפץ גרעיני.
ארבע צוללות וסוד אחד
הסיפור מתחיל כמה שבועות קודם, ב-1 באוקטובר, במפרץ קולה שבצפון ברית המועצות. ארבע צוללות דיזל מדגם שהמערב כינה “פוקסטרוט” יוצאות משם לדרך ארוכה אל האיים הקריביים, כחלק מהמבצע הסובייטי הגדול להצבת טילים בקובה.
כל אחת מהן נושאת טורפדו גרעיני אחד. לפי ההערכות, עוצמת הנפץ שלו הייתה כ-15 קילוטון, בערך כמו הפצצה שהוטלה על הירושימה.3
הצוללות האלה נבנו למים הקרים של הצפון, לא לים טרופי. הצוללות היו דחוסות עד אפס מקום: מזון לשבועות ארוכים נדחס בתוך התאים, קציני המטה של החטיבה הצטרפו לצוותים, ועל כל צוללת עלתה גם יחידת מודיעין עם ציוד משלה. ב-B-59 לבדה היו תשעה אנשים כאלה.2
אחד מקציני המטה היה קצין בן 36, ראש מטה החטיבה. שמו היה וסילי ארחיפוב, והוא עלה ל-B-59.
הרימונים שנועדו לומר שלום
בוושינגטון איש לא ידע שהצוללות חמושות בנשק גרעיני. הצי האמריקני ידע רק שיש צוללות סובייטיות באזור, ושהן עלולות לסכן את ההסגר הימי שהטיל הנשיא קנדי על קובה.
לכן הורה שר ההגנה, רוברט מקנמרה, לאתר את הצוללות ולאותת להן לעלות אל פני המים ולהזדהות. האיתות היה אמור להיות מנומס, ככל שאפשר להיות מנומס עם חומר נפץ: מטעני עומק לתרגול, בגודל של רימון יד ולא קטלניים, שמוטלים ליד הצוללת כדי לומר “אנחנו יודעים שאתם כאן, עלו למעלה”. ההודעה על הנוהל נשלחה למוסקבה ולממשלות אחרות ב-24 באוקטובר.4
הבעיה הייתה שאיש לא דאג שהמסר יגיע גם לצוללות. הן היו עמוק מתחת למים, רחוקות מכל תחנת קשר. מבחינת האנשים שבתוכן, זה לא היה איתות. אלה היו פיצוצים.
“נטביע את כולם”
כך תיאר אורלוב את הרגע שבו הגיע הקברניט, ולנטין סביצקי, לקצה. אחרי שעות של רדיפה, אחרי שעוד מטען חזק מקודמיו התפוצץ ליד הגוף, ואחרי עוד ניסיון כושל ליצור קשר עם המטה הכללי, זימן סביצקי את הקצין האחראי על הטורפדו הגרעיני והורה לו להכין אותו לשימוש.
“אולי המלחמה כבר התחילה שם למעלה, ואנחנו פה עושים סלטות”, צעק. “אנחנו נפוצץ אותם עכשיו! נמות, אבל נטביע את כולם. לא נבייש את הצי!”2
“נמות, אבל נטביע את כולם. לא נבייש את הצי!”
כדאי לעצור לרגע ולדמיין מה היה קורה אילו הטורפדו היה נורה. טורפדו גרעיני שמתפוצץ בתוך קבוצת ספינות אמריקניות, ביום שכונה אחר כך “השבת השחורה”, היום המסוכן ביותר במשבר כולו.5 על נושאות המטוסים האמריקניות היו מטעני עומק גרעיניים משלהם. איש לא היה עוצר כדי לברר מי התחיל ולמה.4
האיש שכבר ראה אסון מקרוב
כאן נכנס ארחיפוב.
הוא לא היה הקברניט של B-59. הוא היה קצין בכיר ממנו, ראש המטה של החטיבה כולה, שהפליג באותה צוללת. והיה לו עוד משהו שלאחרים לא היה: הוא כבר ראה מה קורה כשנשק גרעיני יוצא משליטה.
שנה קודם לכן, ביולי 1961, שירת ארחיפוב כסגן המפקד של K-19, צוללת הטילים הגרעינית החדשה של ברית המועצות. באמצע תרגיל, דרומית-מזרחית לגרינלנד, דלפה מערכת הקירור של הכור. שבעה מהנדסים אלתרו מערכת קירור חלופית ומנעו התכה, ושילמו על כך בחייהם. הם והקצין שלהם מתו מהרעלת קרינה בתוך חודש. כל הצוות, ארחיפוב בכללו, נחשף לקרינה.6
בגרסה המוכרת של הסיפור, שיגור הטורפדו ב-B-59 דרש את הסכמתם של שלושה קצינים: הקברניט סביצקי, הקצין הפוליטי איוון מסלניקוב וארחיפוב. שניים אמרו כן. ארחיפוב אמר לא, והתעקש עד שסביצקי נרגע.6
אורלוב עצמו תיאר את הרגע בצורה פחות דרמטית. סביצקי, כך סיפר, הצליח לרסן את זעמו, ואחרי התייעצות עם ארחיפוב ועם מסלניקוב החליט לעלות אל פני המים. הצוללת שלחה אות סונאר שפירושו לפי כללי השיט הבינלאומיים “צוללת עולה”, והספינות שמעליה האטו.2
מה קרה באמת על הגשר
חמישים שנה אחר כך התברר שייתכן שהרגע המסוכן ביותר לא היה בכלל מתחת למים.
ב-2012 סיפר ריוריק קטוב, מפקד אחת מארבע הצוללות, לחוקרת סבטלנה סברנסקאיה גרסה אחרת. לפיה, כש-B-59 עלתה אל פני המים בלילה כדי להטעין את המצברים, יצאו סביצקי וארחיפוב אל מגדל הפיקוד וקיבלו את פניהם זרקורים מסנוורים. מטוסים אמריקניים חלפו 20 עד 30 מטר מעל ראשיהם, משחתות חצו את נתיב הצוללת במרחק מסוכן, ותותחים אוטומטיים ירו יותר מ-300 פגזים.7
האמריקנים ירו לצד הצוללת, לא עליה. הם שוב איתתו. אבל סביצקי, מסונוור ומבוהל, היה בטוח שהמלחמה החלה. הוא הורה על צלילת חירום ועל הכנת טורפדו מספר 1, זה עם ראש הנפץ הגרעיני, ומיהר לרדת. המדרגות הצרות היו חסומות לרגע בידי קצין האותות והציוד שלו.
ארחיפוב נשאר למעלה וראה מה שסביצקי לא ראה: הפגזים עוברים לצד הצוללת. הוא קרא לקברניט לחזור והרגיע אותו. הפקודה מעולם לא הגיעה לקצין הטורפדו.7
לגרסה הזאת יש אישור עקיף ממקור בלתי צפוי: ארחיפוב עצמו. בהרצאה היחידה שנשא אי פעם בפומבי על הלילה ההוא, ב-1997, הוא תיאר את האור, את הרעש ואת היריות, ואמר שהקברניט “יכול היה באופן אינסטינקטיבי, בלי לחשוב, לפקוד על צלילת חירום. ואחרי הצלילה, לאיש לא היה עולה בראש לשאול אם המטוס ירה על הצוללת או לידה. זו כבר מלחמה.”8
את תפקידו שלו באותו רגע הוא לא הזכיר במילה.
למחרת, עם מצברים מלאים, צללה B-59 בלי אזהרה ונעלמה מרודפיה.
“עדיף היה שתשקעו עם הספינה”
בבית לא חיכתה להם קבלת פנים של גיבורים. כמה מאנשי הצוות ננזפו, ואחד האדמירלים אמר להם: “עדיף היה שתשקעו עם הספינה.”9
בדוח הרשמי שהגישו מפקדי הצוללות למוסקבה לא הופיעה מילה על מה שקרה ב-B-59. הם החליטו לשתוק, ושתקו כמעט ארבעים שנה.7 אשתו של ארחיפוב, אולגה, סיפרה שלימים הוא כמעט לא דיבר על זה, ושהרגיש שאיש לא העריך את מה שעברו.9
הסוד התחיל לדלוף ב-1995, כשהעיתונאי אלכסנדר מוזגובוי פרסם את עדותו של אורלוב. ארחיפוב זעם. הוא ראה בכתבה ניסיון להשמיץ את הצי הסובייטי.8
באוקטובר 2002 התכנסו בהוואנה אנשים ששרדו את המשבר משני הצדדים, בכנס שארגן הארכיון לביטחון לאומי שבוושינגטון. אורלוב הגיע, וסיפר. תומס בלנטון, מנהל הארכיון, אמר אחר כך משפט שנעשה מזוהה עם ארחיפוב: “בחור בשם וסילי ארחיפוב הציל את העולם.”10
רוברט מקנמרה, שר ההגנה שהורה להטיל את מטעני התרגול, אמר באותו כנס: “היינו קרובים מאוד, מאוד, קרובים יותר ממה שידענו אז.”10
הגיבור ששתק
ארחיפוב המשיך לשרת בצי. הוא פיקד על צוללות ועל שייטות, הגיע לדרגת סגן-אדמירל, עמד בראש אקדמיה ימית ופרש ב-1988. הוא מת ב-19 באוגוסט 1998 מסרטן כליות, שייתכן שנגרם מהקרינה של K-19. הוא לא הספיק לשמוע את בלנטון.6
ב-2017, 55 שנה בדיוק אחרי הלילה ההוא, העניק מכון Future of Life את הפרס הראשון שלו למשפחתו של ארחיפוב, על כך שמנע מלחמה גרעינית.11
צריך להודות: רוב מה שאנחנו יודעים על B-59 מבוסס על עדויות של אנשים שהיו שם, שנמסרו עשרות שנים אחר כך. כשמשרד ההגנה הרוסי חשף ב-2022 מסמכים על המשבר, האירוע לא הוזכר בהם. היסטוריונים עדיין חלוקים על השאלה אם הטורפדו באמת היה קרוב לשיגור, ועל מה בדיוק קרה בין שלושת הקצינים.12
אבל כל הגרסאות מסכימות על דבר אחד. בלילה אחד, בצוללת רותחת ובאור זרקורים מסנוור, כשהקברניט היה בטוח שהמלחמה כבר כאן, עמד לידו אדם אחד שהצליח להסתכל שוב ולראות שזה לא נכון.
זה לא נשמע כמו מעשה גבורה. אין בו קרב, אין בו הקרבה ואין בו נאום. יש בו רק אדם שלא נבהל. ולפעמים, מסתבר, זה מספיק כדי שהעולם ימשיך להתקיים.
הערות שוליים
- החום, ריכוז הפחמן הדו-חמצני וההתעלפויות מתוארים בעדותו של ודים אורלוב, בתרגום הארכיון לביטחון לאומי. ↩
- Recollections of Vadim Orlov, מתוך ספרו של אלכסנדר מוזגובוי “הסמבה הקובנית של רביעיית הפוקסטרוטים” (2002), תרגום סבטלנה סברנסקאיה. ↩
- הערכת עוצמת הנפץ והעובדה שכל צוללת נשאה טורפדו גרעיני אחד מופיעות בפרסומי הארכיון לביטחון לאומי מ-2002 ומ-2022. ↩
- נוהל האיתות, הוראת מקנמרה מ-23 באוקטובר והמטענים הגרעיניים על הנושאות מתוארים בתיק הארכיון לביטחון לאומי “The Submarines of October”. ↩
- הארכיון לביטחון לאומי מגדיר את 27 באוקטובר כיום המסוכן ביותר במשבר. ↩
- תאונת K-19, גרסת שלושת הקצינים ופרטי חייו של ארחיפוב מסוכמים בערך עליו בוויקיפדיה ובמקורותיו. ↩
- עדותו של ריוריק קטוב בראיון עם סבטלנה סברנסקאיה, 12 ביולי 2012, והשתיקה בדוח הרשמי, בתיק הארכיון “The Underwater Cuban Missile Crisis at 60”. ↩
- הרצאתו של ארחיפוב מ-14 באוקטובר 1997, שפורסמה לראשונה באנגלית ב-2022. ↩
- הנזיפה ודברי אולגה ארחיפובה מופיעים בסרט התיעודי של PBS “The Man Who Saved the World” (2012). ↩
- דברי בלנטון ומקנמרה מכנס הוואנה, אוקטובר 2002. ↩
- The Guardian, 27 באוקטובר 2017. ↩
- ההיסטוריון סרגיי רדצ’נקו, בראיון ל-Meduza, דצמבר 2024. ↩
מקורות מרכזיים
- The Underwater Cuban Missile Crisis at 60, National Security Archive, 2022.
- The Submarines of October, National Security Archive, 2002.
- Recollections of Vadim Orlov: We Will Sink Them All, But We Will Not Disgrace Our Navy, National Security Archive.
- Vasily Arkhipov, Wikipedia.